מה דעתכם?

הדבר הכי קשה בלשאת ציפיות של אחרים הוא שאת אף פעם לא באמת הולכת לבד,
יש איתך תמיד קהל שלם בתוך הראש, שופט כל תנועה, כל החלטה וכל מילה.
את לומדת לזהות את המבטים, לקרוא את השורות הבאות עוד לפני שהן נאמרו, ולעשות הכל כדי לשמור על השקט, כדי שהחיוך על הפנים שלהם לא ייעלם.
המחשבה שמישהו שחשוב לך יביט בך ותחווה אכזבה היא מחשבה חונקת, כזו שגורמת לך להקטין את הצרכים שלך רק כדי להשאיר מקום לאחרים.
אבל במרוץ הזה, שבו את מנסה להיות הילדה המושלמת, החברה המושלמת או האדם שהם מצפים שתהיי,
יש מישהי אחת שנשכחת מאחור את עצמך.
קל מאוד ללכת לאיבוד בתוך הרצון לרצות את כולם, עד שאת כבר לא בטוחה אם הבחירות שלך הן באמת שלך, או רק תסריט שכתבו עבורך. לפעמים, האומץ הכי גדול הוא לא להצטיין בהכל, אלא פשוט להניח את המשקל הזה בצד, להסכים לא להיות מושלמת, ולהבין שהתפקיד שלך בעולם הוא לא לעמוד בציפיות של אף אחד אלא פשוט להיות את, גם כשזה מורכב.