9 תשובות
מאוד
מאד
כשאתה מגיע הביתה אין כל כך מה לעשות ואין זוגיות באופק אז זה די מבאס והבאסה משאירה אותך יותר בבית וכן הלאה וכן הלאה
אנונימי
זה לא שאין לי חיי חברה אבל אין לי אנשים שאני בקשר יום יומי איתם וזה באסה קצת אבל אני מתרכזת בעצמי בתקופה האחרונה ובאיל אני יכולה להשתפר
בתור אחד שפעם לא היו לא חברים פשוט תנסי לחיות את החיים אם מישהו או מישהי לא רוצים להיות חברים שלך שימי עליהם פס תעבדי על עצמך תתאמני תצברי ביטחון והחברים יבואו לבד
זה ממש מבאס לחשוב שבתוך מלא בתים נמצאים המון אנשים (גם בני נוער וגם מבוגרים) שאין להם מישהו ללכת אליו או משהו לעשות עם מישהו אחר. ופשוט נמצאים שם בבית מול איזה מסך. זה שורט אותי לחשוב על זה. אני כרגע בים ומסתכל אחורה כזה לקו של הבתים וחושב כמה אנשים שם יושבים לבד כרגע.
שואל השאלה:
כל פעם שאני חושבת על זה שאשכרה אין לי חברים ואשכרה אין לי אנשים לחוות איתם את חיי הנוער שלי זה הורג אותי מבפנים וזה לא כי אני לא רוצה חברים פשוט אני לא יודעת למי לפנות ואיך לפנות
כל פעם שאני חושבת על זה שאשכרה אין לי חברים ואשכרה אין לי אנשים לחוות איתם את חיי הנוער שלי זה הורג אותי מבפנים וזה לא כי אני לא רוצה חברים פשוט אני לא יודעת למי לפנות ואיך לפנות
אנונימית
זהו בדיוק. ומה שמטורף שמההכרות שלי אני רואה שבדרך כלל זה אנשים כל כך מקסימים כל כך טובים. אנשים שדווקא הם יכולים להיות חברים הכי איכותיים ומדהימים שיש. והם כל כך צמאים לזה. אבל אין להם כלים כדי להבין איך עושים את הדבר הזה. לא מלמדים את זה בשום מקום. בבית ספר לומדים מתמטיקה וכאלה.
אני הייתי ככה בתור נער. וכשהתבגרתי שיניתי המון בחיים שלי. ממש הפכתי למישהו אחר. הלוואי שאנשים ידעו שזה אפשרי.
אני הייתי ככה בתור נער. וכשהתבגרתי שיניתי המון בחיים שלי. ממש הפכתי למישהו אחר. הלוואי שאנשים ידעו שזה אפשרי.
בני אדם הם יצורים חברתיים וצריכים קשרים חברתיים כדי להרגיש חלק מהעולם. ביחד עם זאת הרבה מאד מאיתנו מתקשים ביצירת קשרים חברתיים, חוששים, מתביישים, לא מרגישים בנוח אבל הלב ממשיך לרצות. בדיוק כמו שאמרת בחוכמה רבה וברגישות, שהרבה אנשים טובים ונחמדים מרגישים דומה, אז להיות לבד זו לא גזירת גורל - יש הרבה מה לעשות. קודם כל, לא להתבייש לבקש עזרה ולקבל עזרה. יש עמותות נהדרות שעוזרות לקבל כלים ליצירת כישורים חברתיים כמו רקפת שעושים פעילויות משותפות לצעירים עם קושי דומה לפי גיל. הבת שלי היתה שם ורכשה כישורים וחברים וזה מאד עזר לה לקראת הכניסה לתיכון. גם עזרה מקצועית יכולה להתאים כמו טיפול cbt, שזה טיפול קצר של כמה מפגשים שנותן כלים בדיוק לבעיה ספציפית כזאת שניתן לקבל במסגרת קופת חולים יכול לתת כוחות להתחיל בתהליך. מה דעתך לפנות להורה או איזה מבוגר אחר שאת יכולה להיעזר בו ולחפש איזה פתרון? את הכישורים שתקבלי תוכלי לנצל במסגרות נוספות: התנדבות, סדנאות, חוגים, טיולים, ספורט. בכל מקום תוכלי למצוא אנשים עם תחומי עניין דומים שתוכלי לתרגל עליהם ומי יודע אולי למצוא חברים חדשים לחיים.
באותו הנושא: