לדווח לפסיכולוגית על הפרעת אכילה - שוקלת אם לספר לפסיכולוג על בולימיה. אני בת 17, האם הוא ידווח על כך להורי?

איך אפשר להתקדם בחיים בלי להודות בקיומה של בעיה כה קשה
הבולמת תפקוד שלך, ועלולה להפוך אותך לחולה כרונית קשה לאורך זמן?

אם הוריך אוהבים אותך, הם חייבים לדעת בכדי לסייע בתהליך.
קשה לי להאמין שהם לא אוהבים אותך.

לא רק שלא תאבדי את הערכתם, אלא שהם יתחילו להבין כמה את בסכנה ויירתמו כמובן בהדרכת מומחים לסייע.

מאחל לך החלמה מהירה ובריאות טובה
שנה טובה מאד
שוקי וייס
יועץ משפחתי- פרט, זוגיות, הורות

הי
לדעתי כדאי לספר לפסיכולוג או לאיש מקצוע אחר על זה (במיוחד אם את כבר נפגשת איתו באופן קבוע), זוהי הדרך להתחיל להתמודד עם הבעיה.
סביר להניח שהוא ירצה לדווח על זה להורים אבל תוכלו לדבר על זה לפני ולהחליט יחד מתי ואיך לעשות את זה באופן שירגיש לך יותר נוח,
ובלי קשר לפסיכולוג, כדאי לדבר על זה עם מישהו (חברה, קרוב משפחה, מדריך) ולא להישאר עם זה לבד, יש דברים שאפשר לעשות כדי לצאת מזה.
מחזקים אותך

כמובן שיסופר על כך להוריך.
הייתי פעם אצל מספר פסיכולוגים והם אמרו לי כולם ששום דבר ממה שאני אספר להם לא יעבור להורים שלי, אלא אם כן זה מהווה פגיעה באחרים או פגיעה בעצמי.
גם אני הייתי בולמית בתקופה ההיא, וגם חתכתי. לא סיפרתי להם, מחשש מתגובת הורי..
בכל מקרה, אם את שוקלת לדווח לה על כך, זו באמת החלטה נבונה לדעתי שיכולה להוביל להחלמה.
אני די בטוחה שההורים שלך ידעו מזה במוקדם או במאוחר, (בידי הפסיכולוג או בדרך אחרת) כך שאם תעשי צעד אחד קדימה בעצמך ותתוודי על המצב, זה יהייה קל יותר מאשר אם הם יגלו את זה בדרך צדדית. בקשי מהפסיכולוג לא לרוץ ולספר להורים ישר, אלא לבקש עזרה אם זו אפשרות נתונה בעינייך.
לשתף זה תמיד טוב, שתדעי. כשעוד מישהו יוודע על סוד, הז נותן תחושת הקלה.
כן, זה יהייה קצת קשה בדרך, כי החיים ממש לא קלים כפי שידוע לכולם, אבל בסופו של דבר הכל יסתדר.
אני מאחלת לך בהצלח, ואם את זקוקה לעזרה או מישהו לדבר איתו, אני כאן (למרות שזה נשמע קיטשי, אני באמת שמתכוונת לזה)
:)

אני לא מתכוונת לשכנע אותך לא לספר אני רק אגיד לך את האמת. חברה שלי סובלת מבולימיה והיא סיפרה לפסיכולוגית של התיכון שלי אחרי שאמרתי לה (לחברה) שהפסיכולוגית לא תספר ואין לה מה לפחד כי הפסולוגית הבטיחה לי. עכשיו גיליתי שזה היה שקר והיא סתם הבטיחה בשביל שהחברה תספר וזה האחריות שלה (של הפסיכולוגית) לדווח להורים ואם היא לא תספר יכולים לתבןע אותה על זה שאם היא לא מספרת היא כאילו מסכנת אותך. והיא גם סיפרה להורים שלי שאני חותכת את עצמי ואחרי שהיא הבטיחה שלא תספר וסמכתי עליה. מאז הכל הפך ליותר גרוע אמא שלי לא מפסיקה להציק לי בקשר לזה היא אומרת שזה לא דבר נורמלי ושאני אפסיק. אני מתחרטת על היום שסיפרתי לה ושאמרתי לחברה הכי טובה שלי לספר. אם את לא רוצה שההורים שלך ידעו אל תספרי. אני רק מנסה לעזור..