מה דעתכם על השיר שכתבתי?

נודד אל מקום עמוק, אל תוך הנשמה, שם האהבה נרקמת, שקטה ושלמה.
בין צללים של אור, בריקוד של שתיקה, נשארת את האחת והיחידה.

מביט אל המרחק, אל זיכרון עמוק. שומע הד קולך, המבקש לצחוק.
ובעינייך החומות, העמוקות כל כך, אני מוצא מקלט, שבו הלב שלי נפתח.

בתוך ההשתקפות, שם האהבה שוכנת, על מיתרי הלב היא חרישית מנגנת.
כמו זאבה פראית ברוח, השומרת על סודה, את מובילה אותי בחושך, בדרכי האבודה.

בתוך השקט הזה, המילים כבר מיותרות, רק שתי נפשות תאומות, בדרכן הנסתרת. הלב פועם בקצב של נצח רחוק, במקום שבו האהבה שוכנת, עמוק.