איך מתמודדים

אני השנה מסיימת יב במקום שהוא כמו בית בשבילי
המקום הכי תומך ואוהב שיצא לי להיות בו בחיים ובכנות גם המקום היחיד שהייתה תקווה מסוימת שאסיים בו בטוב. גם מבחינת הרגשה שלי וגם מבחינת קשרים יחסים ובאופן כללי.
הביאו עלינו עוד מלחמה וכרגע הכל בוטל, סמינר סיכום שהיה אמור להיות לנו מסיבת סיום ובכללי כל הלימודים והזמן האחרון ביחד עם החברים והמחנכים.
אני לא ממש יודעת איך לאכול את זה כי, בלי קשר למלחמה שגם ככה היה כאן לחוץ כי אני צפונית, הסיום הוא התמודדות לא קלה בכלל כי ממש קשה לי לחשוב על להפסיק להיות במקום הזה עם האנשים האלה שעושים לי כל כך טוב.
ברור לי שסוף יב זה משהו שכולם חווים ועוברים אבל
זה יותר מורכב לי כי זה המקום הבאמת יחיד שהיה לי בו טוב ומצאתי את עצמי. כל מקום אחר לא רק שלא היה טוב, אלא ממש ממש סבלתי.
איך מתמודדים? מאיפה להתחיל? איך בכל זאת מסיימים בטוב ושומרים על הראש למעלה?
אני אוסיף ואגיד שיש לי עבר נפשי, גם של פגיעה עצמית וגם של שימוש בחומרים. ולעזוב את המסגרת הכל כך תומכת שהייתי בה, ועוד באווירה כזו, זה דיי מפחיד. בלי לדעת מה יהיה הלאה ובלי לדעת ששנה הבאה יש לי את המקום הזה שמחכה לי.
אציין שאני לא אעשה לעצמי שום דבר, אני כבר מזמן לא במקום הזה. סתם חשש שעלה.