16 תשובות
הזמן הוא תרופה לכל, הוא מרפא כל כאב, פשוט תן לו לחלוף והוא כבר יעשה את שלו
יואוו איזה עצוב..
צריך להיות במחשבה שהכל, אבל הכל לטובה וגם אם זה נראה סוף העולם אנחנו אפעם לא נבין מדוע הקב"ה לקח לנו מישהו כ"כ אהוב.. וחוץ מזה שעכשיו טוב לו (לבן אדם שמת) טוב לו שם בעולם הבא.. והוא לא סובל ולא מתייסר.
ובאמת כמו שמעלי רשמו, הזמן עושה את שלו...
שנשמע רק בשורות טובות אמן!
זה באמת קשה לא פשוט לפעמים הגעגועים קשים הכאב הו כמו פצע שלא עובר צריך לחשוב חיובי לחשוב שמי שמת ואהבתה אותו לא הלך סתאם הו פשוט עבר למיימד אחר מיימד שאנחנו לא רואים הנשמה לא נעלמת
רק הגוף מתפורר אבל הנשמה הי נימחית ומי שאהבתה תמיד אתך
אתה יכול לבקש ממנו דברים אתה לא תדבר לאויר אתה תראה שזה לא ככה הם שומעים והם יודעים הכל הם במיימד שלנו אין אפשרות לראות אבל יש כאלה שיכולים לחוש אותם..
זה נושה מאוד מסובך אבל תאמין מי שאהבתה הו קיים ולנו בכל זאת קשה מתגעגעים לא רק למגע גם לריח שלהם
צריך לזכור שגם אם הוא ניפטר את\ה עדיין חשובה לו והכל זה לטובה גם זה ניראה עכשיו אחרת, כמו שהוא שמר עליך פה הוא יישמור עליך מלמעלה, הזמן הוא התרופה לכל, יהיה טוב:)
קודם כל מבינים שבאמת הזמן מרפא הכל
ודבר מאד חשוב להבין (גם אני איבדתי מישהו מאד קרוב)

שאבל.. זה דבר מאד אנוכי.
תחשבו על זה, אנחנו בוכים וכואב לנו כי הוא חסר לנו
כי הוא לא יהיה איתנו יותר.. הרי הוא לא מרגיש את זה.
אנחנו חושבים רק על עצמנו.

במקום זה תחשוב עליו. טוב לו עכשיו. הוא סוף סוף הגיע למקום שכולו טוב.
אני בטוח שאם הוא אדם קרוב, הוא גם בא אליך בחלומות
כי זו הדרך היחידה שהם יכולים לבוא בלי שתאבד את השפיות...

תהיה חזק, תשמח בשבילו. הוא מסתכל עליך ומשגיח עליך מלמעלה.

מן השמיים תנוחם.
אני כ"כ מבינה אותך.. הייתי במצב הזה יותר מדי פעמים.. אני יכולה להגיד לך שהכאב לא יעבור אבל לאט לאט הוא יהפוך להיות כזה שאפשר להתמודד איתו. כל פעם שאותו בנאדם יעלה בראשך זה יעלה זיכרונות נעימים וטובים שלכם ביחד.

הזמן הוא באמת התרופה כי טובה אבל חשוב גם לא לשקוע יותר מדי אל תוך הדיכאון, זה לא מה שהבנאדם שאהבת היה רוצה.

בהצלחה ♥
אנונימית
מודים עם הזמן שהעולם נתן לך לבלות בחלקו.
הגעגוע הוא נצחי, והאהבה אליו לעולם נשארת.
ההתמודדות הכי טובה היא הפנמה וקבלה, אלו החיים, אנשים נולדים מידי יום, ואנשים גם מתים.
יש להעריך את האנשים שחיים ונמצאים לצידנו ולשמור עליהם
בריאות (;
זמן, וצריך תמיד לחשוב הלאה בחיים גם אם יש קשיים רבים ותמיד צריך לחשוב אם ניפול אז כמה זה לא יהיה טוב לנו ולאנשים שאוהבים אותנו וסובבים סביבנו אם ניפול זה יפגע בנו ועוד יותר באנשים שאוהבים אותנו.

מקווה שעזרתי:)
צריך להמשיך הלאה, החיים ממשיכים גם בלעדיי המתים, ואני חושבת שמי שאהבת לא היה רוצה לראות אותך עצובה, הוא היה רוצה לראות אותך ממשיכה הלאה.
תזכרי שבכי לא יחזיר אותו לחיים.
שלא תדעי עוד צער.
שרון
אוי אני כל כך מבינה אותך..
אבא שלי נפטר לפני כמה חודשים ונכון שזה קשה מאוד אבל נותנים לזמן לעשות את שלו..
לא צריך להיכנס לדיכאון כי הרי מה שהוא היה רוצה זה שתמשיך בחיים שלך ושלא תסבול בגללו..
תחשוב שעכשיו הוא למעלה, וטוב לו, והוא רואה הכל ומקשיב..
ואני פה אם אתה צריך משהו.. 3
שואל השאלה:
תודה רבה לכולם.
אנונימי
לזכור שככה קיים העולם, לתת לזמן לעשות את שלו
ולהתנחם בזה שהעולם הבא הוא טוב יותר מהעולם הזה
כל אדם חובה את הרגעים האלה, נכון זה לא קל, אבל חייבים להמשיך הלאה העצבות והדיכאון לא מועלים. שלא תדעו צער לעולם.
אובדן הוא קשה מאוד..
השאלה איך מתומדדים..
ואיך הנכון להתמודד..
קודם כל לנפטר חשוב שתמשכי את החיים ולא לשקוע בדיכאון זה לא נותן כלום
כל סיטואציה לגופה אם אדע יותר פרטים בפרטי אוכל לכוין יותר
אם את מאמינה יש דברים לעשות עבור הנפטר והוא מקבל את זה בשמחה ומעריך את זה מאוד אם זה לדאוג לאמירת קדיש או לימוד משניות להדליק נר לעשות מעשים טובים
תנוחמו מהשמים
בכל שאלה ועניין ניתן לפנות אלי בפרטי לבכות ולהתעודד
אובדן, פרידה היא חוויה קשה.
אבי נפרד מאיתנו בפתאומיות לפני כשנה, בהתחלה נראה היה כי העולם יפסיק להתקיים והידיעה שלא אוכל לשוחח עימו, לראותו, לגעת בו ולומר לו עד כמה הוא חיוני ואהוב שברה את ליבי ואת נפשי.
נדמה לעיתים שקשה מנשוא, אך החיים חזקים יותר מהכל.
הזמן לעולם לא ישכיח ואבי לעולם יהיה עימי, בליבי, בנשמתי. ותמיד אוהב ואתגעגע אליו.
אך האיש הזה תמיד דאג לי ולאחיי ותמיד ביקש את אושרנו ולמענו, למען ילדיי ואהוביי החיים צריכים ללמוד לחיות עם הכאב בחיוך ובכניעה (אי אפשר אחרת..).
לעולם ליבי לא יחלים ולעולם לא ישוב לשלמותו אבל הסובבים אותנו זקוקים לנו. חזקים, שמחים ובריאים...
נטע
סבתא שלי נפטרה לפני כמה שנים אימא של אימא שלי ואני עדיין קשה לקבל את זה כשהיא מתה מסרטן בכיתי בשבעה בטירוף סירבתי להאמין שהיא מתה אני עד עכשיו לא מעכל את האובדן הזה למרות שהכאב נרפא לאט לאט עם השנים שעוברות להן בנחת