יראי שמיים, איך אתם מפרשים שתיקה של השם כהיעדר, או כסוג אחר של נוכחות?

השם אף פעם לא מדבר
חוץ מבעשרת הדברות
הוא מתקשר על ידי זה שהוא מקיים את העולם ועל ידי זה שקמת היום בבוקר ועל ידי כל מה שקורה בעולם בטבע בפוליטיקה וכו'

אני מסתכלת על זה שכולם בובות על חוטים בידיים שלו, הכל סימן, כולם שליחים שלו, והעולם נברא בשבילי - לא בקטע מתנשא אלא שכל אדם צריך לראות כאילו העולם נברא בשבילו וכל מה שקורה זה סימן עבורו

זה לא שתיקה
אפשר להשוות את זה למורה ששקט במבחן דווקא שהתלמידים הכי צריכים אותו
הוא תמיד איתנו
אנחנו צריכים לעבור את הדברים האלה עם כמה שזה קשה

זו לא שתיקה כי אין מי שידבר מלכתחילה, הוא לא קיים