אם מישהו שעבר חרם עובר בית ספר, אני מבינה שהחרם כאילו "עובר איתו"

לעיתים קרובות החרם דווקא באשמת המוחרם, לא תמיד חרם זה אקט שמוכרז באןפן רשמי, כשאנשים מתנהגים בצורה מוזרה, הזויה, או אנטי סוציאלית, החברה תדחה אותם באופן טבעי.

אולי זה לא באמת חרם והבן אדם שעבר את החרם לא החלים מהחרם הראשון אז יש לו טראומות וכשהוא מגיע למקום חדש, הוא בטוח שכולם שונאים אותו וצוחקים עליו כי עדיין הפצע פתוח.

החרם ממש לא באשמת המוחרם.

או שיש בו משהו שגורם לאנשים להרתע ממנו, או שהביטחון העצמי שלו ירוד מאז החוויה הקודמת ולכן לא מתחברים אליו

בדרך כלל תלמיד שעושים עליו חרם זה בכלל צורה שבה הוא מתנהל
אם הוא יעבור בית ספר בלי לשנות התנהלות אין סיבה שהחרם לא יעבור איתו

מדבר בתור אחד שעבר חרם

שואל השאלה:
^מה הכוונה התנהלות? התנהגות למשל?

ממתי חרם זה באשמת המוחרם ולא בגלל האנשים הדוחים שעושים את זה?
בתור אחת שעברה בריונות וחרם.

כי בני אדם מאמינים בתוויות שהדביקו להם (מוזר, לא מוצלח חברתית), ואז הם מגיעים לחוויה שונה עם אותן ציפיות והתנהגות. וזה מושך אש אצל ילדים קקה.

הצורה שבה הוא מתייחס לאחרים, הדרך שבה הוא מתקשר עם החברה

זה לא עובד ככה.
חרם לא עובר ממקום אחד למקום אחר.
זה לא שאומרים בבתי ספר אחרים לא ליצור קשר עם אותו אדם...
המקרים שזה קורה הם צירוף מקרים וגם לא נפוצים יותר מדי.

אני לא אומר שזה באשמת המוחרם חלילה
אבל יש דברים שגורמים לזה

מה שאתם כותבים פה לא כל כך נכון, לפעמים החרם עובר איתו כי גם חלק מהילדים שעשו עליו את החרם או אחיהם עוברים יחד איתו לאותו בית ספר חדש ומסיטים נגדו שוב ילדים והוא לא מצליח להיפטר מזה

אלה מקרים יוצאים מן הכלל.
זה אפשרי אבל זה לא קבוע...

"אני לא אומר שזה באשמת המוחרם חלילה
אבל יש דברים שגורמים לזה"
הדברים שגורמים לזה הם בעיקר אפקט פסיכולוגי, לא משהו שהקורבן אשם בו. הזוי להאשים ילד בחרם שהוא עובר. ילד לא אמור לעבור חרם. הוא ילד.

אף אחד לא מאשים
אני בעצמי עברתי חרם ואני יודע איך זה מרגיש

אני בסך הכל אומר שיש דברים שאנשים עושים שתורמים לכך שהחברה לא תאהב אותם ותעשה עליהם חרם
איפה משתמע מזה שאני מאשים את הקרבן??

בן אדם עשה משהו שגרם לחברה להתייחס אליו באופן מזעזע, החברה אשמה בזה ועדיין הבן אדם צריך לעשות עבודה עם עצמו להבין למה זה קרה דווקא לו

זה תלוי מה אותו בן אדם עשה.
בשביל שחרם יהיה מוצדק הבן אדם צריך לעשות מעשים ממש אבל ממש ממש רעים כל הזמן.
מה שבתכלס לא קורה בבתי ספר ובבתי ספר זה פשוט שתופסים ילד שלא נראה טוב בעין וסתם מתבריינים עליו.

כל הילדים שעשו עליהם חרם שהכרתי שעברו בית ספר זה לא נגמר והמשיך גם שם כי אחד מהילדים מהבית ספר הקודם גם עבר לבית ספר הזה, זה תמיד היה ככה

אבל אין לי מושג אולי יש עוד סיבות

אין דבר כזה חרם מוצדק
עלי עשו חרם כי הייתי ילד מאוד מעצבן
היום אני מבין למה זה נגרם
ועדיין זה לא אומר שהחרם באשמתי או שהוא מוצדק

מעצבן זה לא מספיק כדי שהחרם ייחשב למוצדק.
אני מדברת על מקרים מאוד רעים שהמחילה עליהם היא כמעט בלתי אפשרית.
אבל בבתי ספר זה פשוט לא ככה ולכן כל חרם שם הוא אוטומטית לא מוצדק.
אני מדברת על מקרים כמו הטרדות או אונס או שמישהו שפוגע באנשים פיזית בלי סוף.

ילד לא אמור להבין למה עושים עליו חרם. הוא ילד. הוא לא מבין למה בוחרים קורבן או למה הוא מתנהג ככה. כאמור אפקט פסיכולוגי.
אולי המטרה היא לגרום לילדים שעושים חרם להפסיק לעשות חרם, לחנך את הילדים שלך, לעזור למישהו שנראה שונה או מוזר, להקנות לו ביטחון - במקום להעביר את האחריות אל הקורבן? סתם מחשבה שעברה לי בראש.
כשכולם מורידים אותך, אתה מאמין בתווית ששמו עליך. הוא עושה את זה באופן לא מודע.

להגיד שיש סיבה למה עושים עליך חרם זה לא להפיל עליך את האשמה
אפשר לחנך ילדים בצורה יותר טובה ובמקביל לבדוק למה דווקא לילד הזה עשו חרם

גם אני עברתי חרם
ועכשיו אחרי הבית ספר הרבה יותר טוב לי
זה ממש לא באשמת המוחרם
גם אם יש "התנהגויות"
או התנהגות "גיי" יענו כאילו
או אם מישהו כבד שמיעה או משהו ועוד
הם אלו שלא מחונכים לקבל את השונה מהם
והכל בסדר
רק צריך לדעת כשזה קורה להגיד למנהל/ת וליועצ/ת
אני פשוט לא הכרתי את המילה ' חרם '
אפילו שאמרו עליי שאני מפחיד אנשים אבל לא אמרו למה תמיד, ולא רוצים להיפגש איתי כי הם לא אוהבים להפגש עם אנשים ועם אחרים כן רק נורא נעלבתי אבל הבנתי מכל זה שאני הבעייה כי אין מודעות אצלינו לפחות
וגם לא ידעתי עליו, ושבילו בלעדיי במלא מקומות תמיד ו12 שנים

ילד בן 8 - 12 לא יוציא הרבה תועלת מהסברים על נבואה שמגשימה את עצמה או תיוג חברתי. הוא פשוט יאמין שהוא הבעיה. אולי פשוט נסביר לו "תפסיק להיות ילד סנטר וקרינג'י", את זה הוא בטוח יבין. הדבר הכי טוב שאתה יכול לעשות בשבילו, זה להיות שם בשבילו ולעודד אותו לפתח ביטחון עצמי. כשכולם עושים עליך חרם, אתה מתחיל להאמין שאתה הבעיה. למה? כי המוח מחווט לחפש פתרונות גם כשאין. אתה צריך להאמין במשהו בסוף.

וואו אני לא חשבתי שאני אוכל להיות כל כך מופתע לרעה.
ממתי לעיתים קרובות חרם באשמת המוחרם? זה תשובה מזעזעת, ילדותית וחסרת מודעות.
בתור אחד שעבר חרם מספר פעמים בחייו, והיום משלם מחיר כבד. זה ממש לא באשמתי.
במקרה שלי שעברתי עיר ובית ספר, שמו אותי בכיתה בעייתית בגלל שמספר התלמידים שם היה קטן. אני הייתי לעומת זאת יותר שקט ומופנם בעקבות הטראומות שעברתי בבית ספר הקודם ולכן הייתי מטרה קלה.
ורק כדי להדגים את מה שאני אומר. לימים מי שהיה שם החבר הכי טוב שלי (לשעבר) היה מסתבר מהראשונים שצחקו עליי עוד לפני שבכלל הגעתי לבית ספר ההוא, שעוד רק עברתי למקום החדש בלי שהוא ראה אותי בכלל.
האם אני הייתי מושלם בתור ילד? ממש לא. אבל הייתי ילד רגיל כמו כל אחד אחר. האחריות פה היא נטו על התלמידים, ההורים, בית הספר ו/או משרד החינוך.
אני עובר 11 שנות גהינום מאז ש7 מתוכם היו שנים שבהם עברתי חרמות, בריונות, התעללות וכל מה שקשור בכך. ולכן אני מזועזע מחלק מהתשובות כאן.
אם זה היה אח שלכם הייתם אומרים אותו דבר? אם גנב היה גונב משהו מאדם ברוב המקרים זו אשמתו של האדם? קצת מודעות עצמית.

לא תמיד, אבל לפעמים יש ילדים משני הבתי ספר שבקשר, (או שעברו) הרבה פעמים הוא פגיע יותר בגלל החרם הראשון , לפעמים יש לו בעייה שמגדילה את הסיכוי שיעשו עליו חרם (כמו בעייה בתקשורת או בעיית אישיות)

(יש לו בעיה זה לא אומר שהחרם מוצדק, אבל זה אומר שיש יותר סיכוי שיעשו עליו חרם)