13 תשובות
שהיא מסכנה ועשו לה לא בסדר.
שהיא נתקלה במעשה אכזרי של אנשים אחרים ואני מדברת גם מניסיון
מה זה השאלות האלה?
מאיפה לי מה אני יחשוב?
מסכנה.
שאני מבינה אותה, שזה לא מגיעה לה, שזה היה לה קשה, אבל היא גיבורה אם היא שרדה ועדיין שורדת. לחלוטין גיבורה, גיבורים, הם רק אלו עם כישלונות ובעיות, אי אפשר להיות גיבור עם חיים מושלמים.
הייתי מציעה לך אם את/ה תרצה לשתף במידה וזה קרה לך, יותר מאשמח לשמוע.
גם אני עברתי ביריונות במשך שנתיים.. אני הייתי מרחמת על אותו בן אדם כי זה חרא להיות הבן אדם הזה. אבל גם להסביר לו שאם הוא זה שעובר ביריונות הוא החזק הוא זה שלמעלה והוא צריך להבין שהוא לא יתן למישהו להוריד אותו למטה כי הוא לא אשם במה שעושים לו
שואל השאלה:
לצערי אני הבת אדם הזו:(..
אבל אני יכולה להגיד לכם שמרוב שאני כבר רגילה להרגשה הזאת של המנודה
ולהיות לבד אני כבר לא מתרגשת או עושה עניין אם אני עוברת שוב דברים חברתיים לא הוגנים, רק היום עברתי אחד, למדתי כבר לפתח עור של פיל..
לסנן תרגשות.. זו לא בדיוק הרגשה נהדרת..
אבל זה מה שיש, למרות שעכשיו אני מרגישה יותר התמוטטות מפעם..
וכל ההצטברות הזאת עולה ופוגעת בי מיום ליום..
אבל זה החיים שלי והשלמתי איתם.. אני מקווה שאף אחד לא יעבור את זה
ותודה לכל מי שחיזק וענה :)..
אנונימית
אני מבין אותך, עברתי המון חרמות. בגן חובה עשיתי ניתוח קשה בראש בגלל מחלה שיש לי, והילדים צחקו עלי והגננת לא התערבה. זה התחיל מזה והמשיך לבהלה היסטרית שאף אחד לא רצה להיות איתי עד סוף השנה, הרגשתי נורא... לקח לי 5 שנים (עד כיתה ה) להבין שזה היה חרם, אותו סיפור חזר עם ילדים אחרחם בכיתה ב רק עם קסדה בשיעור ספורט כי אסור לי להתעמל בלי קסדה מחשש למכה בראש. בכיתה ג עד ד ילדים שהיו בכיתה ה-ו היו מתעללים בי באופן קיצוני, קראו לי נאצי והכריחו אותי להתנהג כמו נאצי וגם מחוץ לבית ספר באיום שהם יצמידו לי מצלמה נסתרת. עברתי בית ספר בשביל זה, חיים קשים.
שואל השאלה:
וואי שלא נדע, אני מזדהה איתך לגמרי: (
וגם החרם עלי התחיל מגן חובה, ונמשך בערך עד כיתה י'..
בהתחלה זה היה חרם וממש בריונות, שילדים היו מתאספים סביבי
ומרביצים לי, היה לנו במסדרון צורה של איצטדיון וכל הילדים מהכיתה שלי
פשוט היו יושבים שם ומעודדים את הילדים שמרביצים לי כאילו אני איזה
מופע וכולם היו עלי וגם מנשנשים על הדרך, ואחר כך זה הדרדר לזה שילד או כמה ילדים הביאו סכין לבית ספר וכל הכיתה איימה עלי שהוא ירצח אותי ושאני יעוף מהבית ספר ורדפו אחרי..
זה היה כבר שיא ההשפלה והזעזוע כשזה הגיע לאיום של הרצח,
זה היה התקופה הכי נוראה בחיים שלי..
והעניין הוא שלא עברתי חרם רק בבית ספר, עברתי אותו גם בשכונה שלי איזה 3 שנים כולל מה שעברתי בבית ספר,
ובבניין שאני גרה בגלל שאחת מהמרימות גרה איתי בבלוק..
וזה לא היה רק זה שילדים היו בורחים סוגרים לי תמעלית בפרצוף או מציקים לי, זה היה ממש קבוצתי והיו מתכננים עלי דברים והיו ממש משפילים אותי..
לא כולל מה שעברתי בבית ספר,
עברתי כבר אגב 6 בתי ספר, והשנה כנראה אעבור ל7 לא יודעת כבר מה יהיה: (
עכשיו כל התקופה הזאת די נגמרה מאז כיתה ט',
אבל המצב החברתי שלי פשוט גרוע ואני עוברת את זה מ"חברות שלי"
אז אני נאלצת לעבור שוב..
ומקווה שיהיה יותר טוב, באמת מקווה,
סורי על החפירה רק רציתי לפרוק את מה שיושב לי על הלב,
אז תודה שנתתם לי לשפוך:()
אנונימית
אם הייתי מכיר אותה/ו אישית הייתי מנסה לעזור להם ולהיות איתם הרבה מאוד... חרם זה דבר נוראי, מסוכן וממש עצוב... הייתי מנסה להשכיח אתזה מהם למרות שזה כמעט בלתי אפשרי
שיוואוו רק עכשיו קראתי את מה שכתבת ורציתי לבכות... תקשיבי שזה ששרדת את כל השנים האלה ועוד בלי לפגוע בעצמך זה פשוט מדהים! את ממש גיבורה! אבל אל תדאגי... עוד יבוא יום וכל החרא הזה יפסק כל הילדים המגעילים יקבלו את העונש שלהם וגם אלייך יגיעו החיים היפים... רק תאמיני בזה!
המון המון הצלחה בהמשך החיים!
שואל השאלה:
תודה :)
אנונימית
שהיא ממש חזקה נפשית כשעליתי לחטיבה פעם ראשונה ולא היו לי חברים הייתי פאקינג שבוע לבד ורציתי לרצוח את עצמי כול הכבוד לה
אני מזדהה איתך מאוד, בתור אדם שעבר כאלה דברים קשים בשנות הילדות המוקדמות. אני מציע לך ללכת ללמוד הגנה עצמית או קראטה כדי לדעת איך להגן על עצמך. ודרך אגב - עלי לא איימו ברצח, אבל דפקו לי את הראש בשולחן של הספרייה בבית ספר, היו נותנים לי כאפות וכו'. והמנהלת בכלל לא התייחסה... כל מי שידע שתק. והיחידים שעזרו היו ההורים שלי, סבא שלי והמזכירה של בית הספר. בעיקרון - אם מותר להביא גז פלפל לבית הספר שלכם, תקני אחד. יש גם אותו אפקט לדאודורנט בתרסיס (לדוגמה: אקס). מניסיון.