4 תשובות
היי, אני הרגשתי רוב השנים האחרונות בדיוק ככה , אז קודם כל תדעי שאת לא לבד בזה אף פעם תמיד יש אנשים שחווים דברים דומים וזה אולי קצת מנחם להבין את זה
ואני פשוט עשיתי עבודה מעמיקה עם עצמי, הבנתי את הטראומות שחוויתי ואיך זה השפיע עליי ביום יום, הבנתי כל מני טריגרים שגרמו לי לרצות לברוח מהחיים להסחות דעת מתוך הרגשה כבויה ( מה שעוד יותר מחזק את התחושה הכבויה) ופשוט התעמקתי מאוד מתוך רצון אמיתי לעזור לעצמי. לבקש עזרה זה תמיד חשוב, אז אם את לא בטיפול רגשי- תדעי שזאת בכלל לא בושה וזה כל כך חשוב ועוזר!!
ואני רוצה שתדעי שאת לא דפוקה כי אחרי עבודה מעמיקה על עצמי הבנתי כמה זה דבר קולקטיבי, המון המון המון נמצאים באותו המצב ולהמון קשה לתפקד ולשמוח כמו פעם וזה לא מקרי, העולם מתנהל בצורה כזו היום שקשה מאוד לא להיות מדוכא.
תחשבי האם יוצא לך להדחיק רגשות?
האם יוצא לך לחפש הסחות דעת? כמו טלפון, אוכל, או דברים אחרים?
אם כן, חשוב שתסכימי לעצמך לחזור להרגיש גם את הרגשות הכואבים וגם את הרגשות הטובים, תתייחסי אל עצמך נעים, תאכלי אוכל בריא כי לאוכל יש השפעה עצומה עצומה על המצב הנפשי, תשני טוב, תנסי לשים לב לקסם בדברים הכי קטנים שיש, כי יש.
אנחנו על כדור מסתובב באמצע החלל וכולנו מחפשים איזשהי משמעות לחיים וסיבה טובה לשמוח ולקום בבוקר, ומתוך ההבנה הזו, את יכולה לדעת שבכל רגע נתון יש לך את הכוח לעזור לעצמך, ללמוד את עצמך ואת מה שמשפיע עלייך לטובה או לרעה, להתנתק מהרגלים לא טובים, להקיף את עצמך בסביבה שנכונה לך, לעשות דברים שכיפיים לך
אפילו סתם תתחילי לשים שירים שאת אוהבת ולרקוד באמצע החדר, תכתבי, תחייכי יותר( זה מפריש הורמון אושר במוח שמשפיע באמת על התחושה ), ותזכרי שהכל עוד לפנייך ושזה שהרגשת כל כך רע תקופה זה רק סימן לזה שיש בך משהו שמבקש שתשימי לב אליו ותתייחסי אליו, זה בעצם משהו בתוכך שמסמן לך שהוא רוצה להחלים ושרע לו והוא רק צריך את התמיכה שלך ואת התשומת לב והנכונות לעזור לעצמך
עוד הפעם בתור מישהי שהרגישה כמוך כל שנות התיכון שלי אני יכולה להגיד לך שאני מבינה מיום ליום שגם אם רע לי זה לא מצב אבסולוטי זה ניתן לשינוי והחיים כל כך מיוחדים ומעניינים ויש המון מה ללמוד ןלהסתקרן לגביו לגבי העולם שלנו והמציאות הזאת, אנחנו כאלה קטנים וזה כל היופי סליחה על החפירה אבל ממש נגעת בי ואני מאחלת לך את כל הטוב שהעולם אוהבת אותך מאוד מבלי להכיר!! את אלופה רק מעצם זה ששאלת
ואני פשוט עשיתי עבודה מעמיקה עם עצמי, הבנתי את הטראומות שחוויתי ואיך זה השפיע עליי ביום יום, הבנתי כל מני טריגרים שגרמו לי לרצות לברוח מהחיים להסחות דעת מתוך הרגשה כבויה ( מה שעוד יותר מחזק את התחושה הכבויה) ופשוט התעמקתי מאוד מתוך רצון אמיתי לעזור לעצמי. לבקש עזרה זה תמיד חשוב, אז אם את לא בטיפול רגשי- תדעי שזאת בכלל לא בושה וזה כל כך חשוב ועוזר!!
ואני רוצה שתדעי שאת לא דפוקה כי אחרי עבודה מעמיקה על עצמי הבנתי כמה זה דבר קולקטיבי, המון המון המון נמצאים באותו המצב ולהמון קשה לתפקד ולשמוח כמו פעם וזה לא מקרי, העולם מתנהל בצורה כזו היום שקשה מאוד לא להיות מדוכא.
תחשבי האם יוצא לך להדחיק רגשות?
האם יוצא לך לחפש הסחות דעת? כמו טלפון, אוכל, או דברים אחרים?
אם כן, חשוב שתסכימי לעצמך לחזור להרגיש גם את הרגשות הכואבים וגם את הרגשות הטובים, תתייחסי אל עצמך נעים, תאכלי אוכל בריא כי לאוכל יש השפעה עצומה עצומה על המצב הנפשי, תשני טוב, תנסי לשים לב לקסם בדברים הכי קטנים שיש, כי יש.
אנחנו על כדור מסתובב באמצע החלל וכולנו מחפשים איזשהי משמעות לחיים וסיבה טובה לשמוח ולקום בבוקר, ומתוך ההבנה הזו, את יכולה לדעת שבכל רגע נתון יש לך את הכוח לעזור לעצמך, ללמוד את עצמך ואת מה שמשפיע עלייך לטובה או לרעה, להתנתק מהרגלים לא טובים, להקיף את עצמך בסביבה שנכונה לך, לעשות דברים שכיפיים לך
אפילו סתם תתחילי לשים שירים שאת אוהבת ולרקוד באמצע החדר, תכתבי, תחייכי יותר( זה מפריש הורמון אושר במוח שמשפיע באמת על התחושה ), ותזכרי שהכל עוד לפנייך ושזה שהרגשת כל כך רע תקופה זה רק סימן לזה שיש בך משהו שמבקש שתשימי לב אליו ותתייחסי אליו, זה בעצם משהו בתוכך שמסמן לך שהוא רוצה להחלים ושרע לו והוא רק צריך את התמיכה שלך ואת התשומת לב והנכונות לעזור לעצמך
עוד הפעם בתור מישהי שהרגישה כמוך כל שנות התיכון שלי אני יכולה להגיד לך שאני מבינה מיום ליום שגם אם רע לי זה לא מצב אבסולוטי זה ניתן לשינוי והחיים כל כך מיוחדים ומעניינים ויש המון מה ללמוד ןלהסתקרן לגביו לגבי העולם שלנו והמציאות הזאת, אנחנו כאלה קטנים וזה כל היופי סליחה על החפירה אבל ממש נגעת בי ואני מאחלת לך את כל הטוב שהעולם אוהבת אותך מאוד מבלי להכיר!! את אלופה רק מעצם זה ששאלת
אנונימית
תצרי לעצמך שגרה
תעשי דברים שמשמחים אותך ומעסיקים אותך
תעשי דברים שמשמחים אותך ומעסיקים אותך
גם אני הרגשתי ככה המון שנים, אני צחקתי מבחוץ ונהניתי אבל מבפנים לא הרגשתי כלום, אני כל כך התאמצתי ולא הצלחתי. אני הבנתי שקודם כל אני צריכה למצוא מחדש את משמעות החיים שלי, מה המטרה שלי בעולם הזה, מצאתי שהמשמעות שלי היא עם כמה שזה נשמע קלישאתי, אהבה, לאהוב את עצמי, אהבה בין בני משפחה חברים ובמיוחד בזוגיות, והדבר השני הוא להגשים את עצמי בכל דרך שאני יכולה, אם זה לטייל בעולם, לעשות את התפקיד הזה בצבא, הבנתי שהחיים שלי ושל כולם לא צריכים ללכת לפי ספר שהעבר הכתיב, ללמוד להתגייס אוניברסיטה חתונה ילדים. אני יכולה לתחום קבע אם אני רוצה, אני יכולה לטייל 5 שנים בעולם אם אני רוצה, ואני יכולה להתחתן גם בגיל 40 אם אני פאק'נג רוצה. אחרי שהבנתי את משמעות החיים, התחלתי ליישם אותה, נרשמתי לקורס מדא, כי זה עניין אותי, נרשמתי לחדר כושר, התחלתי לנגן בתופים, בגיטרה, ובגדול לעשות כל מה שאני רוצה, זה לקח המון זמן ולא התחלתי להרגיש בשנייה שנרשמתי לחדר כושר ואני עדיין עובדת על עצמי, אבל הצלחתי לצאת מזה
אנונימית
שואל השאלה:
תודה רבה רבה לכולם !!!❤❤ ממש מעריכה את זה !!!!
תודה רבה רבה לכולם !!!❤❤ ממש מעריכה את זה !!!!
אנונימית
באותו הנושא: