איך מתפטרים מתחושת ריקנות?

תצאי מידי פעם כל הכבוד שאת דואגת לעצמך עכשיו

אני לא חוויתי את מה שחווית אבל אני יכולה להגיד שבאמת הכל זה עיניין של זמן בחיים
וזה מדהים שאת עצמאית בגיל כזה מוקדם ובחיים יש עליות וירידות וכרגע את בירידה אבל מבטיחה שאת תרגישי עלייה כשלא תתני לזה להשפיע עלייך ויש הרבה שירצו לעבוד כל היום ולגור לבד ולהרגיש הכי עצמאיים בעולם אז תמיד תזכרי שיש אנשים שירצו להיות במקום שלך ולא שווה להתבאס ולהכניס את עצמך ללופ של ריקנות
ולכי לעבודה, תאמיני לי שיותר מבאס להשאר בבית ולא לעשות כלום

את לא צריכה יציאות את צריכה חיבור אמיתי תנסי להתחבר יותר לאנשים בעבודה ובשגרה ותראי לאט לאט איך את מרגישה יותר טוב
וברגעים קשים תחשבי על עוד שנה שנתיים את לא תזכרי את הרגע הזה בכלל. תהיי חזקה את מתקדמת גם אם את לא רואה את זה עכשיו.

קודם כל אדגיש ואגיד שכנראה העצות שאתן לך לא בטוח יעזור לך, עם כמה שאני מקווה שכן מסיבה פשוטה - אני בת 19 ואני חווה את זה ממקום יותר צעיר ובלי אחריות עצומה על החיים שלי לעומתך כבת 22 שמחזיקה כסר עבודה ובית.

בכל אופן, אתחיל ואגיד שזה דבר שלצערי הרבה מרגישים בגיל הזה במיוחד וזה ישמע הכי חופר בעולם אבל זאת פשוט תקופה, שאת תקופה בה אצ רק מתחילה את החיים והכל עוד לא ממש סגור.
את עדיין לא בעבודה חזקה וקבועה, את רק מתחילה לנהל את הפן הכלכלי בחיים שלך.. הגיוני שזה יעמיס עלייך לפחות בשנה שנתיים הראשונות בחיים שלך לאחר הצבא. בייחוד כשאין לך תמיכה מהמשפחה שזה דבר שלעיתים מאוד נצרך בגיל הזה.

כל הכבוד שאת לוקחת את האחריות ובמודעות לגבי הכסף שלך, למה את לא עושה את אותו הדבר כלפי המצב הנפשי שלך? האם את מנסה לפתור באמת אצ איך שאת מרגישה או שאת רק פורקת ומקווה שזה יפתר מתישהו?
אני חושבת שעבודה זה מאוד חשוב, באמת אבל בראש ובראשונה את צריכה להבין איך את משלבת עבודה עם שמחת חייםמ- עם דברים שבא לך לעשות, דברים שמחזיקים אותך שפויה בחיים..
אי אפשר רק לעבוד ולהיות תקועה בלופ של לקום, ללכת לעבוד, לחזור, לישון כי זה פשוט מחרפן וכל כך בודד.
אולי תשקלי לעבור למשמרות ערב אם יש לך אפשרות, כך שיהיה לך כוח להפגש עם חברות בבקרים ואפילו לעשות דברים בחי כל כך הרבה כסף? כמו סתם לשבת אצל מישהי או ללכת לטייל באיזור?
אני חושבת שמה שהחזיק אותנו בין היתר בחיים זה קשרים עם אנשים - את מרגישה שהחברות שלך עושות לך טוב? אולי תנסי להתקרב יוצר גם לאנשים בעבודה? אולי חלקם אפילו יבינו את מצבך עם המשמרות ועם הכסף.. תמיד טוב שיש מישהו שיבין אותנו.

אני גם חושבת שכדאי לך למצוא משהו נוסף שימלא לך את החלל הריק ביום יום - בין אם זה להתחיל לעשות ריצות ולהתאמן, בין אם זה להתחיל ללמוד לנגן נגיד, אולי להתחיל לכתוב.. דברים שיתנו לך תעסוקה ביום יום ואולי אפילו מקום להתבטא. אני יודעת שבמקרה שחי לפחות, הרבה שנים הרגשתי תחושת ריקנות כי לא הייתה לי תעסוקה ביום יום מעבר לדברים הרגילים (בית ספר..) ומאוד עזר לי למלא חי את היום בדברים שגם מעסיקים אותי בנוסף וגם עושים לי טוב.
וזה עוד יותר טוב כשזה משהו הישגי (לשבור שיא במרחק ריצה, "ללמוד את השיר הזה בגיטרה"), דברים שיש לך לאן לשאוף בהם כך שכל פעם שתרכזי בכמה רע לך, תקומי ותדברי את השיא ההוא ותתרכזי בזה (אם את לא מבינה למה אני מתכוונת סליחה, פשוט קצת קשה לי להתבטא לפעמים..)

טוב אני מדגישה שהעצה הזאת היא לא ניסיון להחזיר אותך בתשובה כי אני בעצמי אדם ממש לא מאמין וחילוני אבל..
יש אנשים שהאמונה ממלאת בהם את המקום הריק ואם אי פעם חשבת על הנושא, אולי תשקלי להתחבר לדת?
עם כמה שאני לא מאמינה, אני רואה כמה אמונה יכולה לעשות טוב לבן אדם ואם את חושבת שיש סיכוי שזה יעזור לך, אז כל דבר שיעזור לך זה טוב.

ובנוסף אני מאוד ממליצה לך לשקול טיפול פסיכולוגי, נשמע שיש עלייך הרבה שיט שאולי לא את כולו תוכלי לפתור בעצמך ותמיד טוב לדבר עם גורם מקצוע.

ולגבי השאלה בסוף - אם את לא מרגישה טוב את לא מרגישה טוב. אל תכבידי על עצמך רק בגלל הכסף שמעיק עלייך.
תשתפי את המנהל שלך ותשאלי מה דעתו. בכל אופן בעיני תנוחי בנתיים ומחר בבוקר תלכי לרופא, חבל שתלכי לעבודה חולה בעיקר כשזאת עבודה שנחשבת הגיונית אני מניחה.

כואב לי שאני לא יכולה לעזור לך מעבר אבל מקווה שהכל יסתדר לטובה תמיד.

אולי זוגיות תעזור
זה ממש מילוי חור להמון אנשים
זה נותן תחושת משמעות
זה שובר את השגרה
מפיג את הלב
ומצמיד בנאדם אלייך לתמיכה
אולי זה גם מישהו שיכול לחלוק בהוצאות של המגורים בסופו של דבר ולהקל עלייך מהבחינה הזאת

'בית הספר של החיים' באנגלית ומגזין אפוק מפיגים לי הרבה בדידות.. יש בהם עצות חשובות

שיעורי תורה להתקרב לקב"ה
תני הזדמנות אחותי אני הכי מבינה אותך בעולם לי גם הייתה תחושת ריקנות במשך כמה שנים ולא ידעתי איך להתגבר ברוך השם יצא שהתקרבתי לדת ולאמונה וכל יום אצלי זה אורות
גם אם את אנטי את יכולה לנסות את לא תפסיקי כלום אוהבת אותך ❤

אולי את רדפת אחרי חלומות שלך שהשכל רצה והצלחת להשיג המון אבל יכול להיות שקצת שכחת את הרגש שלך והוא הוזנח ועכשיו הוא צועק...
אולי את צריכה לתת לו קצת מקום. את יכולה לכתוב לי פרטי?

תמצאי תחביב ותקדישי זמן ביום שבו את יודעת שאת עושה את התחביב הזה - למשל לבשל, לצייר, לכתוב, לשיר, הליכות עם מוזיקה, צילום, משחקי חשיבה כלשהם כמו שחמט, דברים כאלה. הייתי מציע גם ללמוד לנגן אבל זה לא כל כך מתגמל בחודשים הראשונים. למצוא תחום עניין ולחקור אותו גם יכול לעזור.

אגב זה מזכיר לי את השיר numb little bug

רואים house. md

תתפללי לשם יתברך שיעזור לך נשמה

זה הדבר הכי טוב

שואל השאלה:
תקשיבו שנתתם לי כוח. תודה לכולם זה באמת
הרים אותי ועזר לי לצאת ממחשבות לא טובות מעריכה אותכם מאוד❤

נוסעים למחנה קיץ.

תעשי מעשים טובים לאנשים, זה ממלא בתחושת סיפוק וכיף ועושה טוב

צריך למצוא דברים לעשות.
גם דברים קטמים. כל משהו. anything!
את צריכה לעשות משהו שיגרום לך להרגיש גאווה בעצמך שעשית אותו.
והתחשות גאווה זה רק כשאת מתגברת על פחד מסוים. או עצלנות.

שואל השאלה:
אני עושה את זה כל יום כשאני בעבודה.. אני אסיסטנטית וטרינר והעבודה הזו כן ממלאת אותי אבל מרוקנת באותה מידה

מצטערת לשמוע :(

מבין אותך לגמרי.
קודם כל תבדקי אולי לגור במקום זול יותר וכך פחות יהיה עלייך לחץ של פרנסה.
וכך תוכלי לצאת יותר ולא להיות כלואה רק עם עצמך בבית ותוכלי מדי פעם להשתחרר.
את מתנהלת נכון מבחינה כספית, וזה חשוב.
בכל מקרה יציאה לא חייבת לכלול בזבוז, תצאי מדי פעם לטייל ולנשום אוויר בחוץ
ועם מישהו זה עוד יותר טוב.
זה חשוב, בריא ומשחרר.
ספורט וכושר זה בריא לנפש.
בשביל בריאות והנאה מהחיים חייבים חברה תומכת,
ותחושת משמעות בעשיה היומיומית -זה לא חייב להיות דווקא בעבודה, זה יכול להיות משהו שאת מרגישה שהוא ממלא אותך ונותן לך סיפוק ותחושת מיצוי יכולות.

נפגשים עם חברים לבאולינג/סרט ודברים בסגנון

להתחזק באמונה ולדבר עם השם

היי אנונימית,

ראיתי שכתבת פוסט אתמול- מקווה ששלומך טוב ואת מרגישה יותר טוב... מהדברים שלך מרגישה כמה את עמוסה פיזית ונפשית...רואה כמה את סוחבת על הכתפיים עבודה תובענית, חיים עצמאיים, התמודדות כלכלית, וגם הצורך לנהל הכל לבד בלי כתף קרובה להישען עליה. לא יכולה לתאר לעצמי כמה זה מעייף ומתיש להיות בהישרדות יומיומית וכמה זה מציף ומעורר סערה רגשית... שומעת כמה את זקוקה להפוגה ולכך, שמישהו ייראה אותך.

כל כך לא מובן מאליו שמצאת את המילים לכתוב כאן, לשתף את הקהילה ולאפשר להיות איתך אפילו לקצת...

לעתים, כשאנו חווים ימים ממש אינטנסיביים, זה טבעי לרצות שקט ומנוחה. זה לא אומר שאת מרחיקה, אלא שאת מנסה להגן על עצמך ולשמור על הכוחות שלך.

יקירה, נשמע שאת חווה תקופה מטלטלת. אני מתנדבת בעמותת סה'ר- סיוע והקשבה ברשת ומזמינה אותך לצ'אט שלנו, בו תוכלי לשתף את מה שתרצי ולדבר עם אחד המתנדבים כמוני באופן אנונימי.. נהיה שם בשביל להקשיב ולתמוך בך..

מספר הוואטצ אפ - צ'אט: 0559571399
לינק לצ'אט: מצורף מטה

שלך,

מתנדבת סה'ר