תהליך החלמה מהפרעות אכילה (קצת ארוך אבל בבקשה מי שיוכל לשתף מהחוויה שלו זה יהיה עולם בשבילי 3>)

(בת 17, גובה 167, משקל 68)
בשלושת השבועות האחרונים אני באכילה שלא פוסקת, מרגישה נפוחה ומלאה וממש חסרת ביטחון בגוף שלי וזה אחרי חודשים של צמצום ואכילה דלה בקלוריות,
עליתי בשבועיים 4 קילו,
עוד מעט אני אמורה להתחיל תפריט משיבא של פלוס קלורי וזה מפחיד אותי.
הפחד הכי גדול שלי הוא שאני פשוט לא אוהב את הגוף שלי בסוף ההחלמה. אני בחרדות לעלות עוד ולחזור למשקל 73 ק"ג שהייתי בו בגיל 13 כשהכל התחיל, כי אז הייתי הכי חסרת ביטחון בעולם. זה מרגיש לי לא פייר שנגזר עליי לסבול עם גוף שאני לא רוצה רק כי הוא בנקודה הבריאה שלו. אני לא מחפשת להיות עצמות, בסך הכל בא לי לרדת איזה 7 קילו ולהיות 61. הייתי שם, אהבתי את איך שאני נראית, וזה מספר הגיוני לגמרי לגובה שלי. בא לי להיות חטובה עם אחוז שומן לא גבוה ולהרגיש טוב בבגדים, ולא שרק יגידו לי "זה בריא". כשאמרתי את זה לדיאטנית שלי היא התחילה לחפור לי על "אהבה עצמית". לא בא לי על הקלישאות האלה, ואם החלמה אומרת שאני צריכה לוותר על הרצון שלי בגוף חטוב שאני ארגיש בו טוב אז לא בא לי להחלים בכלל .כל המצב הזה דופק לי את הביטחון. אני הכי אוהבת להתלבש בטופים ודברים יפים אבל לאחרונה קשה לי להסתכל על עצמי במראה. חוץ מזה, יש לי חבר. הכרנו כשהייתי בתקופה של הצמצום, ועכשיו בגלל שכל המצב השתנה אני בחרדה שהוא ישים לב או ירגיש את הבטן שלי, ואני כבר לא מסוגלת להרגיש בנוח אפילו כשאנחנו סתם מתחבקים. אני מרגישה פשוט תקועה בין הפחד לעלות במשקל לבין הדחף לחזור לצמצם כדי להחזיר לעצמי את השליטה, ואשמח לשמוע ממישהו שמבין את זה.