מה דעתכם על הקטע שכתבתי ?

למה לא יכולתי להיוולד מקובל?

לא מהיפים באמת.
לא מהמפורסמים של השכבה.
רק אחד מהאמצע.

ילד שבוחרים רביעי לכדורגל.
לא ראשון, לא אחרון.
עם שפם דק מדי בשביל להיקרא שפם ורגליים דקות של גיל ההתבגרות.

ילד שמשחק במה שכולם משחקים.
לובש מה שכולם לובשים.
מסתפר כמו שכולם מסתפרים.

לא יפה במיוחד,
לא מכוער באופן שמכריח אנשים לזכור.

סתם פרצוף מוכר מהמסדרון.
מהילדים שאתה רואה כל יום בהפסקה אבל אף פעם לא באמת יודע איך קוראים להם.

ילד של שמונים קבוע.
מגמת פיזיקה וכימיה.
שקוראים לו בשם המשפחה.

חדר פשוט עם קיר מתקלף קצת,
רצפת סומסום,
שולחן עץ,
ופוסטר של קבוצת כדורגל ממדינה שהוא לעולם לא יבקר בה.

אחות גדולה שדומה לו.
אח קטן שנראה כמעט אותו הדבר.

לא ערס.
לא חנון.
לא מיוחד מספיק בשביל שידברו עליו.

רק עוד עידן אחד.

אבל אני לא יכול להיות כזה.

אני חייב להיות עם שם שאנשים זוכרים מדי.
עם חדר מעוצב מדי.
עם יותר מדי מחשבות על דברים שאף אחד אחר לא חושב עליהם באמצע שיעור.

לא אוהב כדורגל.
לא הולך בזרם.
לא נטמע.

תמיד קצת בצד של התמונה, גם כשאני עומד במרכז שלה.

אולי זאת לא בחירה בכלל.
אולי זה פשוט המסלול שלי.

ישנם פעמים שאני נוטה לאהוב את זה , ברובם אני מקלל.

אבל זה תמיד חייב להיות
אני.