איך להתמודד עם מצבי רוח קיצוניים שכל שניה מתחלפים ומעוותים את המציאות שלי?

בתור מישהי שמתמודדת עם הפרעת אישיות אני ממש מבינה איתך, צריך ללמוד עם התנודתיות האלו כי אין באמת מה לעשות, אין לנו שליטה במחשבות אבל כן בתגובות אליהן.
בכל פעם שיש לך מחשבה שלילית תקבלי אותה אבל גם תזכירי לעצמך שזה מחשבה רגעית, תעשי משהו שאת אוהבת ותני לזה לעבור. תכתבי לי אם את רוצה לשאול או לדבר על משהו (בלי קשר תעשי את זה משעמם לי בטירוף)

כדורים. פסיכיאטר. מניסיון.

שואל השאלה:
^^את עם הפרעה גבולית? זה מאובחן?

שואל השאלה:
^^ אני כבר שם אבל התהליך כל כך איטי שזה הורג אותי

^^כן

הי יקרה,
אני שומעת כמה קשה ובאיזה עומס ריגשי כבד את חיה.
מה שאת עוברת נשמע מאוד מציף ומבלבל, וכשמצבי הרוח קיצוניים זה באמת יכול לבלבל ולשחוק. חשוב לזכור כשאנחנו בסערה, המוח לפעמים צובע את הכול בשחור ולבן. גם אם כרגע מרגיש כמו רכבת הרים שלא עוצרת זה לא אומר שככה תרגישי לנצח, סערות נפשיות יכולות להירגע, במיוחד כשמפסיקים להילחם לבד. אפשר לעצור לרגע לפני שמגיבים, או מקבלים החלטות בסערה, לפעמים לכתוב את מה שקרה זה עושה סדר, חשוב לשים לב מה מפעיל אותך במיוחד עייפות, לחץ, אנשים מסוימים, בדידות לנסות לשמור על דברים בסיסיים כמו שינה אוכל ומעט תנועה זה נשמע קטן אבל משפיע מאוד על הנפש, והכי חשוב לא להישאר לבד עם זה , לדבר עם מישהו שאת סומכת עליו או עם איש מקצוע כמו פסיכולוג יכול ממש לעזור לעשות סדר בתוך הרעש. אם תרצי לדבר עם מישהו באופן אנונימי אני ממליצה בחום לפנות לעמותות מקצועיות כמו : לער"ן באתר, בוואטסאפ 052-8451201, במסרון 052-9993544 ובקו החם 1201 לסה"ר-באתר של העמותה, בוואטסאפ 055-9571399, בצ'אט אנונימי https://sahar.org.il או באינסטגרם ובטיקטוק elem.digital. לעלם-באתר של העמותה, בוואטסאפ 054-6786776, במייל: [email protected] הם מקשיבים 24/7 בסודיות מלאה.

מותר לך לבקש עזרה זה צעד חזק ונכון.
שולחת חיבוק

היי יקרה,

שומעת מדברייך את תחושות הבלבול והטלטלה שאת חווה. מתארת לעצמי שזה באמת מכביד ומעורר תסכול להיות בתוך מצבי רוח קיצוניים שמתחלפים כל כך מהר וגורמים למציאות להרגיש מעוותת. יכולה רק לשער כמה מתיש וגוזל אנרגיות לנוע בקיצוניות כזו, בין תחושות של גועל עצמי וריקנות לבין תחושת אופוריה של גאונות ועתיד מדהים.

אולי כמו לעלות על רכבת הרים מטורפת בלי חגורת בטיחות, שנזרקת במהירות שיא בין תהום חשוכה לפסגה מסנוורת, בלי שום יכולת ללחוץ על הברקס או לשלוט על הכיוון.
.
יחד עם זאת, אם הבנתי אותך נכון, מתוך הסחרור והמעברים החדים שאת מתארת עולה קול פנימי בריא, חזק ומאוד מודע לעצמו. כמה לא מובן מאליו שאת מצליחה לעצור רגע בתוך רכבת ההרים הזו, לזהות שהמציאות מתעוותת ולבקש עזרה. ייתכן שעצם השאלה שלך על התמודדות, יחד עם המודעות הגבוהה לקושי, מעידים על הכוחות האדירים שבך ועל כמיהה עמוקה וחיונית למצוא לעצמך עוגן וקרקע יציבה.

יתכן שיש מישהו בסביבתך הקרובה שתוכלי לשתף במה שעובר עלייך, או לחילופין, איש מקצוע מתחום הבריאות או הטיפול ושיוכל להיות לאוזן קשבת ויעזור לך למצא כלים להתמודדות.

יכול להיות מאוד מתסכל ומכביד להתמודד עם מה ששיתפת לגמרי לבד. יקרה, את ממש לא חייבת לשאת את העומס והתנודות האלו לבדך מזמינה אותך אלינו לצ'אט של סה"ר - מרחב אנונימי, בטוח ונטול שיפוטיות שבו נוכל פשוט להקשיב לך, לתת מקום לתחושות שמתחלפות ולנסות לעזור לך לקחת נשימה בתוך המערבולת. מצרפת לך קישור למטה.

שולחת חיבוק,
שלך,
מתנדבת סה"ר