קטע כתיבה מקורי, אשמח לדעות

אני לא מסוג הבנות האלה,
לא מהבנות שילכו איתך למסיבה,
לא מהבנות שיחפשו עוד סיבה
לברוח מהלב אל תוך מוזיקה חזקה.
לא מהסוג שיעמוד איתך לעשן בחוץ,
או ישחק אותה קשה להשגה,
אני מהסוג שיעזור לאמא שלך במטבח,
שיישב איתך בשישי גם כששקט מסביב נמתח.
מהסוג שישחק עם האחים הקטנים שלך בסלון,
שיישאר גם ברגעים שאין בהם יתרון,
לא מהסוג שמקלל בכל ריב קטן,
לא מהסוג שעוזב כשנהיה קצת בלאגן.
אני מהסוג שנשאר, גם אם בפנים כואב,
גם אם הלב מתעייף מלנסות להתקרב,
אבל כנראה שלא ידעת באמת להעריך,
כי ניתקת את הקשר כאילו הייתי אוויר.
ואני לא מתבכיינת, רק קצת מתגעגעת,
לילדה התמימה שפעם עוד הייתה נרגעת,
לזאת שלא פחדה מכל יד שמושטת לעזרה,
לפני שהתחילה לחשוב שכל אהבה היא אכזבה.
כי בסוף הפכתי לסוג הבנות שאני לא,
כן, מהסוג שיוצא רק כדי לא להרגיש אותו,
מהסוג שרוקד עד שהלב כבר מתעייף,
שותה, צוחק, עושה כאילו שום דבר לא שורף.
ולפעמים אני שונאת את מי שנהייתי עכשיו,
אבל אולי זה מה שנשאר ממישהי שאהבה יותר מדי
אותך ולא את עצמה.