מה חושבים על הרכבת שכתבתי לקצינה הקודמת שלי?

לרותם,
יש הרבה דברים שרציתי להגיד לך, אבל כמו שאת כבר מכירה אותי אני לא תמיד יודעת להסביר בדיוק מה אני מרגישה.
אבל היה לי חשוב לנסות, כי אני באמת לא חושבת שאת מבינה כמה משמעותית היית בשבילי בתקופה הזאת.
אני באמת שמחה שהיית הקצינה שלי.
לא רק בגלל התפקיד שלך, אלא בגלל מי שאת בתור בן אדם.
יש בך משהו מאוד מיוחד הדרך שבה את מדברת עם אנשים, הדרך שבה את רואה אותם באמת, והיכולת שלך לגרום לאנשים להרגיש בנוח פשוט להיות מי שהם, בלי פחד ובלי להרגיש ששופטים אותם.
אחד הדברים שהכי הרשימו אותי אצלך זה איך הצלחת לקחת קבוצה של אנשים כל כך שונים אחד מהשני, כאלה שבתחלה בכלל לא היו מחוברים, ובסוף להפוך אותנו למשהו שמרגיש כמו משפחה.
וזה באמת לא מובן מאליו.
הרבה לא יודעים את זה, אבל כמעט מכל בן אדם שאני פוגשת אני לוקחת משהו קטן מהאופי שלו להמשך הדרך שלי וממך לקחתי הרבה.
לקחתי ממך את הדרך להקשיב גם למה שלא אומרים בקול, את השקט שלך, את האכפתיות שלך, ואת הדרך שבה אפשר להיות חזקה ועדיין להישאר אנושית וטובה.
בצבא הרבה פעמים אנשים שוכחים מי הם בתוך המערכת, אבל אצלך זה אף פעם לא הרגיש ככה.
תמיד הרגיש שאת נשארת את אמיתית, אותנטית, עם לב, ולא רק קצינה שנותנת פקודות.
וזה בדיוק מה שגרם לאנשים לכבד אותך באמת, לא מתוך חובה אלא מתוך הערכה אמיתית למי שאת.
תודה על כל השיחות, על הדאגה, על הסבלנות, ועל כל הרגעים הקטנים שאולי בשבילך לא היו משמעותיים, אבל בשבילי כן.
תודה על זה שפשוט היית שם.
יש אנשים ששוכחים מהם מהר, אבל את באמת מהאנשים שנשארים עם בן אדם הרבה אחרי.
אני באמת אוהבת אותך, מעריכה אותך המון, ושמחה שזכיתי להכיר בן אדם כמוך בדרך שלי.
מאחלת לך שתצליחי בכל מקום שתגיעי אליו, כי באמת מגיע לך. ❤