28 תשובות
לא ישנתי כבר שבוע אז לא קורא את כל זה
אבל כן, לעתים
אבל כן, לעתים
אני לא הולכת לקרוא את כל זה אבל כן יש קשר בין טראומה כלשהי לשיגעון
כן,
הטראומות שאנחנו חווים אכן יכולים לגרום לתסמינים פסיכולוגיים של שיגעון בלתי נשלט,
כשאנחנו חווים אובדן או הטרדה שמשקלה מאוד ענקי,
זה יכול ליצור הרגל יומיומי של תסכול שיכול להימשך לטווח זמן מאוד ארוך, לפעמים כדרך לשדר הגנה עצמית, כי בנוסף לכך יש לנו מעט אמון בסביבה שאנחנו נמצאים בה, והביטחון שלנו יותר מצומצם,
אם הוא בכלל קיים ואפשר לחדש ולהתחיל דף חדש.
הטראומות שאנחנו חווים אכן יכולים לגרום לתסמינים פסיכולוגיים של שיגעון בלתי נשלט,
כשאנחנו חווים אובדן או הטרדה שמשקלה מאוד ענקי,
זה יכול ליצור הרגל יומיומי של תסכול שיכול להימשך לטווח זמן מאוד ארוך, לפעמים כדרך לשדר הגנה עצמית, כי בנוסף לכך יש לנו מעט אמון בסביבה שאנחנו נמצאים בה, והביטחון שלנו יותר מצומצם,
אם הוא בכלל קיים ואפשר לחדש ולהתחיל דף חדש.
כן כי טראומה גורמת לך לשפוט דברים מסוימים אחרת. למשל לי קרה שעצרו אותי יומיים אחר כך עדיין חשבתי שאנשים ברחוב יעצרו אותי שוב. למרות שהסיכוי נמוך
קראתי את כל מה שכתבת וזה לא כזה מובן התיאוריה של המשקלים אבל בכל מקרה יש הקשר ישיר בין טראומה לשיגעון אצל אנשים שביום בהיר אחד השתגעו
בהחלט יש קשר בין טראומה לשיגעון אבל השורש שלהם שונה
בטראומה זה כמו מן מנגון הגנה ובשיגעון המערכת שאמורה לעשות סדר בגירויים פשוט לא עובדת נכון מהיסוד.
בגלל זה לפעמים נראה קשרים בין השניים
בטראומה זה כמו מן מנגון הגנה ובשיגעון המערכת שאמורה לעשות סדר בגירויים פשוט לא עובדת נכון מהיסוד.
בגלל זה לפעמים נראה קשרים בין השניים
אין דבר כזה "שיגעון", אולי אתה מתכוון לאפקטים פסיכוטיים בהם אדם מאבד קשר חלקי או מלא עם המציאות והתחום השיפוטי שלו נפגע.
ידוע שטראומה יכולה להיות סיבה לפסיכוזה.
מציע לבדוק טיפה על הרקע לפני שמתחילים עם תיאוריות.
ידוע שטראומה יכולה להיות סיבה לפסיכוזה.
מציע לבדוק טיפה על הרקע לפני שמתחילים עם תיאוריות.
כן ברור
מה זה שיגעון?
וואי ממש ממש לא מסכימה עם הטענה.
קודם כל זה ידוע שאצל אנשים עם טראומות יכול להיות הטיית איום והיפר דריכות,שזה מה שקראת לו יעני תאוריית המשקלים. אבל זה לא שהמוח שלהם משוגע בתחום זה שהוא לומד להגן על עצמו והופך להיות יותר רגיש ומודע לסימנים שהוא מזהה כסכנה בהתאם לחוויות עבר שלהם. אבל אני ממש לא מסכימה עם זה שאתה אומר שכל החשיבה שלהם באותו תחום משובשת,לא ראויה להתייחסות וזה מתפשט להם לעיתים לכל המוח, מה הקשר על מה החלק הזה מבוסס? זה ממש קפיצה לוגית רחוקה. המצב הזה נגרם כי יש להם עיוותים ספציפיים באיך שהמוח שלהם מעבד מידע כי המוח שלהם למד את הטראומה ומזהה סכנה, זה לא פוגע להם באינטיליגנציה או בלהבין את העובדות במציאות. הפוך הם יכולים אפילו יותר לשים לב לפרטים באותו תחום מהבן אדם הממוצע, בגלל הטראומה שלהם וההיפר דריכות הזאת (מה שעלול גם לגרום להם קצת לפספס את התמונה הגדולה), אבל בן אדם פוסט טראומטי עדיין יכול להיות מאוד חכם גם בתחומים שמתקשרים לו לטראומה. אתה מדבר על זה כאילו הם איבדו קשר למציאות והם רואים את כל העולם לא נכון, אבל הם פשוט רואים את זה דרך שכבת בטיחות שמנסה להגן עליהם. חוץ מזה תגדיר משוגע,זה בכלל לא מושג מדעי/פיסיכיאטרי. כל מה שתיארת בהתחלה כמשוגעים נשמע פשוט כמו נירודיוורגנטיים שאצלהם בעצם המוח עובד בצורה שונה שמשפיעה על העיבוד מידע,התנהגות והחשיבה.
קודם כל זה ידוע שאצל אנשים עם טראומות יכול להיות הטיית איום והיפר דריכות,שזה מה שקראת לו יעני תאוריית המשקלים. אבל זה לא שהמוח שלהם משוגע בתחום זה שהוא לומד להגן על עצמו והופך להיות יותר רגיש ומודע לסימנים שהוא מזהה כסכנה בהתאם לחוויות עבר שלהם. אבל אני ממש לא מסכימה עם זה שאתה אומר שכל החשיבה שלהם באותו תחום משובשת,לא ראויה להתייחסות וזה מתפשט להם לעיתים לכל המוח, מה הקשר על מה החלק הזה מבוסס? זה ממש קפיצה לוגית רחוקה. המצב הזה נגרם כי יש להם עיוותים ספציפיים באיך שהמוח שלהם מעבד מידע כי המוח שלהם למד את הטראומה ומזהה סכנה, זה לא פוגע להם באינטיליגנציה או בלהבין את העובדות במציאות. הפוך הם יכולים אפילו יותר לשים לב לפרטים באותו תחום מהבן אדם הממוצע, בגלל הטראומה שלהם וההיפר דריכות הזאת (מה שעלול גם לגרום להם קצת לפספס את התמונה הגדולה), אבל בן אדם פוסט טראומטי עדיין יכול להיות מאוד חכם גם בתחומים שמתקשרים לו לטראומה. אתה מדבר על זה כאילו הם איבדו קשר למציאות והם רואים את כל העולם לא נכון, אבל הם פשוט רואים את זה דרך שכבת בטיחות שמנסה להגן עליהם. חוץ מזה תגדיר משוגע,זה בכלל לא מושג מדעי/פיסיכיאטרי. כל מה שתיארת בהתחלה כמשוגעים נשמע פשוט כמו נירודיוורגנטיים שאצלהם בעצם המוח עובד בצורה שונה שמשפיעה על העיבוד מידע,התנהגות והחשיבה.
אנונימית
אני מסכים, אבל חושב שזה חלקי.
כלומר שאם אני מגדיל את תיאוריית המשקלים כמציגה את שיבוש אומדן הסיכוי-סיכון (ככה קראתי לזה) בפסיכוזה, הרי שזה לא תופעת לוואי פסיכוטית אלא חוק יסוד אנושי וקיומי ואני אסביר.
יש לנו אינטרס לחשוב שאנחנו טובים ושהעולם סביבנו טוב, ושיהיה לנו טוב וכיף ומוגן. אנחנו מתוכנתים לשמור על האינטרס הזה, ולכן אם התגלה עליי משהו שעשוי לגרום לאנשים לא להסכים איתי או "להחליש" אותי, אני אוטומטית ידחה את זה - לכן יש אנשים ש"לא מקבלים ביקורת" וכו', וזה נכון גם לגבי סטרס בחיים. סטרס זה בעצם דחף הישרדותי שבא להגן עלינו.
אבל אם נחשוב בצורה רציונלית לפני כל אירוע של "אובדן יכולת המשקלים" שלנו, אולי אני אגלה שבעצם לזרוק כיסא על בן השיח שלי לא קידם אותי בדרך להשגת מטרותי, אז אנחנו מונעים בדרך כלל בלא מודע מדחפים אי רציונליים.
אז טראומה יכולה, בהקשר הזה, להוות דבר כל כך קשה שאם אכיר בקיומו הוא יפסול אותי כאדם בערך וירחיק ממני את "הלהקה" שלי (כמובן שכל זה קורה בראש ולא תוצאה של שיקול רציונלי) - ולכן אעשה דברים לא הגיוניים בשום צורה רק בשביל לא להכיר בזה. כאן לדעתי מתחילה פסיכוזה.
אבל לכולם יש את זה ברמות סבירות בחיים פשוט אנחנו מתישהו כן מתמודדים עם זה
כלומר שאם אני מגדיל את תיאוריית המשקלים כמציגה את שיבוש אומדן הסיכוי-סיכון (ככה קראתי לזה) בפסיכוזה, הרי שזה לא תופעת לוואי פסיכוטית אלא חוק יסוד אנושי וקיומי ואני אסביר.
יש לנו אינטרס לחשוב שאנחנו טובים ושהעולם סביבנו טוב, ושיהיה לנו טוב וכיף ומוגן. אנחנו מתוכנתים לשמור על האינטרס הזה, ולכן אם התגלה עליי משהו שעשוי לגרום לאנשים לא להסכים איתי או "להחליש" אותי, אני אוטומטית ידחה את זה - לכן יש אנשים ש"לא מקבלים ביקורת" וכו', וזה נכון גם לגבי סטרס בחיים. סטרס זה בעצם דחף הישרדותי שבא להגן עלינו.
אבל אם נחשוב בצורה רציונלית לפני כל אירוע של "אובדן יכולת המשקלים" שלנו, אולי אני אגלה שבעצם לזרוק כיסא על בן השיח שלי לא קידם אותי בדרך להשגת מטרותי, אז אנחנו מונעים בדרך כלל בלא מודע מדחפים אי רציונליים.
אז טראומה יכולה, בהקשר הזה, להוות דבר כל כך קשה שאם אכיר בקיומו הוא יפסול אותי כאדם בערך וירחיק ממני את "הלהקה" שלי (כמובן שכל זה קורה בראש ולא תוצאה של שיקול רציונלי) - ולכן אעשה דברים לא הגיוניים בשום צורה רק בשביל לא להכיר בזה. כאן לדעתי מתחילה פסיכוזה.
אבל לכולם יש את זה ברמות סבירות בחיים פשוט אנחנו מתישהו כן מתמודדים עם זה
מתחבר קצת למה שאנונימית כתבה
אני ממליצה לך להסתכל על המנהג הפילוסופי של חיבור מחדש של מחלות נפש לקטגוריות פוליטיות שמקורן בטראומה. למשל דלז וגואטרי עם סכיזופרניה, מארק פישר עם דו קוטביות, דיכאון וחרדה
שומעת את חכמה מדי לא הבנתי מילה
נועם מהקלאש^^^^
אני מבינה את החלק שאנחנו פועלים מדחפים לא רציונלים במטרה להגן על האגו והערך שלנו בעיניי הסביבה, אבל להגיד ששם פסיכוזה מתחילה? הלכת רחוק. פסיכוזה זה מעבר למנגון הגנה בשביל להכחיש טראומות,ניסיון לשמור על ערך עצמי ואגו. זה מצב שבו המוח באמת לא מצליח לפרש את המציאות, זה לא קשור לא הבנתי לאן הלכת. המוח מאבד את היכולת להבדיל בין מה קורה בפנים, בתוך הראש, בעולם הפנימי שלנו לבין מה שבעצם קורה בחוץ. זה גם מגיע ממש משיבוש נוירולגי כמו עודף בדופמין וגורם להזיות ומחשבות שהיגיון בריא לא יכול לסדר, המוח מייצר עולם אחר ורואה אותו כאילו זה המציאות. אתה נשמע מה זה מנותק מההבנה של מה זה בכלל פסיכוזה...
אני מבינה את החלק שאנחנו פועלים מדחפים לא רציונלים במטרה להגן על האגו והערך שלנו בעיניי הסביבה, אבל להגיד ששם פסיכוזה מתחילה? הלכת רחוק. פסיכוזה זה מעבר למנגון הגנה בשביל להכחיש טראומות,ניסיון לשמור על ערך עצמי ואגו. זה מצב שבו המוח באמת לא מצליח לפרש את המציאות, זה לא קשור לא הבנתי לאן הלכת. המוח מאבד את היכולת להבדיל בין מה קורה בפנים, בתוך הראש, בעולם הפנימי שלנו לבין מה שבעצם קורה בחוץ. זה גם מגיע ממש משיבוש נוירולגי כמו עודף בדופמין וגורם להזיות ומחשבות שהיגיון בריא לא יכול לסדר, המוח מייצר עולם אחר ורואה אותו כאילו זה המציאות. אתה נשמע מה זה מנותק מההבנה של מה זה בכלל פסיכוזה...
אנונימית
יכול להיות שיש שיבוש נוירולוגי לא יודע לא חקרתי את זה מעניין באמת
אני כן אומר שהמנגנון שלנו בצורה קיצונית בלי לטפל בשורש העניין יכול להיות נקודת פתיחה מצוינת להפרעות פסיכוטיות, שאז זה יכול נראלי להתפתח לשיבושים נוירולוגיים וכו' אבא שלי פסיכולוג הוא סיפר לי מקרים כאלה מישהו מוצלח רצח בהכל פשוט היה עליו לחץ מטורף בכל התחומים בחיים והוא לא הצליח לעכל את זה והוא נהיה פסיכופת ברמה שאי אפשר לדבר איתו
אני כן אומר שהמנגנון שלנו בצורה קיצונית בלי לטפל בשורש העניין יכול להיות נקודת פתיחה מצוינת להפרעות פסיכוטיות, שאז זה יכול נראלי להתפתח לשיבושים נוירולוגיים וכו' אבא שלי פסיכולוג הוא סיפר לי מקרים כאלה מישהו מוצלח רצח בהכל פשוט היה עליו לחץ מטורף בכל התחומים בחיים והוא לא הצליח לעכל את זה והוא נהיה פסיכופת ברמה שאי אפשר לדבר איתו
שואל השאלה:
אנונימית, גם אם זה מנגנון הגנה (שגוי, שהרי המציאות הסטטיסטית לא ככה), והוא רואה בדיוק כמונו, הרגישות הזאת מאוד רלוונטית לעדות, ואני מיד מסביר.
קודם כל המידע שנשמר בזיכרון שלנו עובר מלא פרשנות ושינויים, כשאנחנו רואים אירוע, אנחנו לא באמת זוכרים את הפרטים היבשים באירוע, רוב הבני אדם לא יזכרו איזה חולצה הוא לבש, אלא רק מה שעורר בהם אסיצואציות, רגשות וקשרים אינטואיטיביים.
אדם גם מסוגל להשפיע על הזיכרון שלו, כל שליפה שהוא שולף, הוא מוסיף פרטים לפי החשיבה שלו.
אז אם למשל הוא חווה משהו שהוא מאמין שזה כוונה לפגוע, לאט לאט יתווספו לשם פרטים לא נכונים.
אז זה קודם כל.
בנוסף תדמייני לך אדם שבטוח ב95 אחוז שכל הרמה של חפץ זה אקדח, הוא יתעלם מהעובדות אפילו כשהוא יראה אותם. ולא יזכור אותם.
אנשים מפרשים מידע הרבה לפי מה שהמשקלים שלהם במוח.
אז כמובן זה תלוי מאוד במקרה ובסיטואציה, *קצת הרחבתי מדי שאמרתי שכל מקרה כזה זה ככה. כמובן צריך לראות כל מקרה לגופו, לעיתים טראומה אפילו לא משפיעה*.
בנוסף לגבי מנגנון ההלעטה שציינתי, ברור שלא כל אדם חווה את זה, יש כאלה שאפילו ניצלים לגמרי והופכים לחזקים יותר, ויש כאלה שמאבדים בהרבה תחומים את המשקלים והופכים למוזרים.
ויש כאלה רק בתחומים ספציפיים שמקושרים ישירות לפגיעה.
זה גם תלוי בסוג הטראומה, ובעוצמה, ובתכונות האדם.
הטראומה שאת מדברת זה טראומה סביבתית בלבד.
^ הנה זה דוגמא לאדם שאיבד הכל, מנגנון ההלעטה שלו שיבש הכל, זה אפשרי, אני מכיר עוד אדם שחווה טראומה מבחורה שהוא התארס ואז היא שברה הכל, והוא התחיל לשתות, ועכשיו הוא משוגע לגמרי בכל תחום. ולפני כן הוא היה אחד המבריקים לפי מה ששמעתי.
לא כל טראומה משנה הכל, אבל יש מקרים.
הערה- יש עוד סיבה שיכולה לגרום לו לזה, וזה הניתוק מבני האדם, וכנראה זו הסיבה המרכזית באמת. וקצת הכללתי מדי.
למרות שההשפעות יכולות להיות רחבות.
אנונימית, גם אם זה מנגנון הגנה (שגוי, שהרי המציאות הסטטיסטית לא ככה), והוא רואה בדיוק כמונו, הרגישות הזאת מאוד רלוונטית לעדות, ואני מיד מסביר.
קודם כל המידע שנשמר בזיכרון שלנו עובר מלא פרשנות ושינויים, כשאנחנו רואים אירוע, אנחנו לא באמת זוכרים את הפרטים היבשים באירוע, רוב הבני אדם לא יזכרו איזה חולצה הוא לבש, אלא רק מה שעורר בהם אסיצואציות, רגשות וקשרים אינטואיטיביים.
אדם גם מסוגל להשפיע על הזיכרון שלו, כל שליפה שהוא שולף, הוא מוסיף פרטים לפי החשיבה שלו.
אז אם למשל הוא חווה משהו שהוא מאמין שזה כוונה לפגוע, לאט לאט יתווספו לשם פרטים לא נכונים.
אז זה קודם כל.
בנוסף תדמייני לך אדם שבטוח ב95 אחוז שכל הרמה של חפץ זה אקדח, הוא יתעלם מהעובדות אפילו כשהוא יראה אותם. ולא יזכור אותם.
אנשים מפרשים מידע הרבה לפי מה שהמשקלים שלהם במוח.
אז כמובן זה תלוי מאוד במקרה ובסיטואציה, *קצת הרחבתי מדי שאמרתי שכל מקרה כזה זה ככה. כמובן צריך לראות כל מקרה לגופו, לעיתים טראומה אפילו לא משפיעה*.
בנוסף לגבי מנגנון ההלעטה שציינתי, ברור שלא כל אדם חווה את זה, יש כאלה שאפילו ניצלים לגמרי והופכים לחזקים יותר, ויש כאלה שמאבדים בהרבה תחומים את המשקלים והופכים למוזרים.
ויש כאלה רק בתחומים ספציפיים שמקושרים ישירות לפגיעה.
זה גם תלוי בסוג הטראומה, ובעוצמה, ובתכונות האדם.
הטראומה שאת מדברת זה טראומה סביבתית בלבד.
^ הנה זה דוגמא לאדם שאיבד הכל, מנגנון ההלעטה שלו שיבש הכל, זה אפשרי, אני מכיר עוד אדם שחווה טראומה מבחורה שהוא התארס ואז היא שברה הכל, והוא התחיל לשתות, ועכשיו הוא משוגע לגמרי בכל תחום. ולפני כן הוא היה אחד המבריקים לפי מה ששמעתי.
לא כל טראומה משנה הכל, אבל יש מקרים.
הערה- יש עוד סיבה שיכולה לגרום לו לזה, וזה הניתוק מבני האדם, וכנראה זו הסיבה המרכזית באמת. וקצת הכללתי מדי.
למרות שההשפעות יכולות להיות רחבות.
^עדיין עומדת מאחורי זה שאתה לוקח עובדה ברורה בעולם הפסיכולוגיה ואז עושה קפיצה קיצונית, ברור שהזיכרון של כולם מושפע מרגשות ופרשנות זה גם לא רק אצל טראומתיים, אולי הם פשוט *יפרשו* את זה כמשהו יותר מאיים מרוב האנשים, אבל זה לא פוגע ביכולת לזכור עובדות, לדעתי ממש ההפך כמו שאמרתי קודם דווקא ההיפר דריכות הזאת שיש להם כתוצאה מהטראומה תגרום להם לשים לב ליותר פרטים שאחרים אולי היו מפספסים. מאיפה אתה חוזר לזה שזה משבש את כל המוח? כן המוח עושה הכללה כמנגנון הישרדותי אבל זה לא מקלקל את כל המחשבה ועדיין יש הכרה של עובדות כמו כל בן אדם עם פרשנות קצת שונה שבין כל שני אנשים תהיה פרשנות שונה לאותו המקרה בהתאם לנסיבות החיים שלהם לוודא דווקא אירועיים טראומתיים. בקשר לחבר שלך נשמע כמו התמוטטות נפשית בכלל, לא מעיד על זה שכל מי שעובר טראומה מאבד קשר למציאות. אתה חושב בצורה קונקרטית מידי של שחור ולבן אנשים תקינים או משובשים והמוח שלנו כל כך הרבה יותר מורכב מזה. מהמוח מפרש סיטואציות בהתאם למה שהבן אדם עבר עד ללהגיד שהקול של אדם טראומטי לא ראוי להתייחסות זה ממש קיצוני ואני לא מסכימה עם זה גם מבחינת העובדוץוגם זה ממש פוגע באנשים טראומטיים שהם הנפגעים ואתה טוען כאילו אין מקום לקול שלהם להשמע בכלל וכאילו אנחנו צריכים להתעלם מהם כי הם משובשים.
אנונימית
נועם מהקלאש^^
שנייה שנייה אתה מתבלבל, פסיכוזה ופסיכופת זה לא אותו הדבר. פסיכופתיה זה הפרעת אישיות שמגיעה מחוסר באמפתיה. פסיכוזה זה תוצאה של שיבוש נוירולגי, וכן השיבוש הנוירולגי גם יכול להגיע מלחץ קיצוני אז כנראה על זה אבא שלך דיבר וכמו שאמרתי בעצם השיבוש הזה במוח זה מה שגורם לפסיכוזה להיווצר זאת אומרת אחרי שנוצר השיבוש המערכת קורסת והבן אדם לא מצליח לעכל את המציאות. הבעיה היא שהמוח קורס, לא קשור לאופי של הבן אדם ולאגו וכל מה שכתבת לפני.
שנייה שנייה אתה מתבלבל, פסיכוזה ופסיכופת זה לא אותו הדבר. פסיכופתיה זה הפרעת אישיות שמגיעה מחוסר באמפתיה. פסיכוזה זה תוצאה של שיבוש נוירולגי, וכן השיבוש הנוירולגי גם יכול להגיע מלחץ קיצוני אז כנראה על זה אבא שלך דיבר וכמו שאמרתי בעצם השיבוש הזה במוח זה מה שגורם לפסיכוזה להיווצר זאת אומרת אחרי שנוצר השיבוש המערכת קורסת והבן אדם לא מצליח לעכל את המציאות. הבעיה היא שהמוח קורס, לא קשור לאופי של הבן אדם ולאגו וכל מה שכתבת לפני.
אנונימית
כן
וזה תלוי מה קרה בטראומה
וחבלות ראש קיצוניות כן מעידות במקרים נדירים על שינוי תפיסת מציאות
וזה תלוי מה קרה בטראומה
וחבלות ראש קיצוניות כן מעידות במקרים נדירים על שינוי תפיסת מציאות
אנחנו שוב מדברים על טראומה על אף שהיא מונח מאוד מצומצם. ממליצה לעבור ל'פגיעה רגשית', למשל. גם מונח בנאלי אבל לפחות הוא לא מקטין את המשמעות של אירוע טראומטי.
בקיצור- לגבי תאוריית המשקלים שלך. השבוע דיברתי עם דייר בקהילה שאני עובדת בה (שרובה אגב מורכבת מפסיכוטים מאובחנים) שהעריך גבוה מדי את הסיכוי שיפול טיל איראני על ההוסטל. אז מה שכתבת הזכיר לי את הנטייה של דכאונים לייחס הסתברות גבוהה מהראוי לאירועים שליליים לקרות למשל. או ייחוס יתר של רגשות שליליים לפרצופים ניטרליים בקרב אנשים עם חרדה חברתית.
אם זה מעניין אותך, ממליצה לקרוא על מה שבגישת cbt מנסים לקטלג לסוגים שונים של הטיות חשיבה שהן פתולוגיות. אני מצרפת קישור עם סוגים שונים.
cbt for cognitive distortions https://share.google/5opauhsbllfqzzqwv
בקיצור- לגבי תאוריית המשקלים שלך. השבוע דיברתי עם דייר בקהילה שאני עובדת בה (שרובה אגב מורכבת מפסיכוטים מאובחנים) שהעריך גבוה מדי את הסיכוי שיפול טיל איראני על ההוסטל. אז מה שכתבת הזכיר לי את הנטייה של דכאונים לייחס הסתברות גבוהה מהראוי לאירועים שליליים לקרות למשל. או ייחוס יתר של רגשות שליליים לפרצופים ניטרליים בקרב אנשים עם חרדה חברתית.
אם זה מעניין אותך, ממליצה לקרוא על מה שבגישת cbt מנסים לקטלג לסוגים שונים של הטיות חשיבה שהן פתולוגיות. אני מצרפת קישור עם סוגים שונים.
cbt for cognitive distortions https://share.google/5opauhsbllfqzzqwv
שואל השאלה:
אנונימית, תודה רבה על התשובות אגב.
זה לא פוגע ביכולת לזכור עובדות, אבל לאחר זמן "עובדות" חדשות מתחילות לצוץ. כי העיכול של הזיכרון לפעמים מוסיף "עובדות".
הרי את בטח יודעת כמה הזיכרון שלנו, לא כל כך יציב.
(עריכה: אבל פה זה בעיה, עקב סוגי התוספות.)
אבל נכון שקצת הגזמתי, מודה ומתוודה, זה די תלוי במקרים. ורוב מקרי הטראומה הם לא כאלה, ממש לא.
אני לא אומר ש"כל" אדם עובר כזה דבר, אלא שיש בני אדם שעוברים כאלה דברים.
הוא לא חבר שלי :), רעדתי ממנו, התרחקתי ממנו כל פעם, הוא שתה לי פעם בקבוק יין ששמרתי לי בצד לזמנים נחמדים.
באמת הוא כולל כנראה עוד סיבות שהובילו לכך.
בזה שאני פוגע במה שאני אומר, לא שמתי לב לזה, אבל זה דיון תאורטי, אני לא אומר אותו לנפגע טראומה. רק אם הייתי שופט בבית משפט, כן הייתי זהיר, ובוחן לפני כן.
אנונימית, תודה רבה על התשובות אגב.
זה לא פוגע ביכולת לזכור עובדות, אבל לאחר זמן "עובדות" חדשות מתחילות לצוץ. כי העיכול של הזיכרון לפעמים מוסיף "עובדות".
הרי את בטח יודעת כמה הזיכרון שלנו, לא כל כך יציב.
(עריכה: אבל פה זה בעיה, עקב סוגי התוספות.)
אבל נכון שקצת הגזמתי, מודה ומתוודה, זה די תלוי במקרים. ורוב מקרי הטראומה הם לא כאלה, ממש לא.
אני לא אומר ש"כל" אדם עובר כזה דבר, אלא שיש בני אדם שעוברים כאלה דברים.
הוא לא חבר שלי :), רעדתי ממנו, התרחקתי ממנו כל פעם, הוא שתה לי פעם בקבוק יין ששמרתי לי בצד לזמנים נחמדים.
באמת הוא כולל כנראה עוד סיבות שהובילו לכך.
בזה שאני פוגע במה שאני אומר, לא שמתי לב לזה, אבל זה דיון תאורטי, אני לא אומר אותו לנפגע טראומה. רק אם הייתי שופט בבית משפט, כן הייתי זהיר, ובוחן לפני כן.
זה פשוט שזה לא מדויק. כמו לקרוא לסדק "שבר", מעבר להיפרבולה. מה שתיארתי לא נוגע לזכרון, אך זה נכון שהטיות זכרון קיימות גם כן.
שואל השאלה:
^^^
תודה רבה על התשובה. כן צודקת, זה המונח שבאמת נכון להשתמש, כי טראומה זה כבר תוצאה.
אבל במילא סיימתי לחשוב על פגיעה רגשית, במקרה צץ לי שאלה נוספת.
מעניין מאוד מה שכתבת
^
הבנתי
^^^
תודה רבה על התשובה. כן צודקת, זה המונח שבאמת נכון להשתמש, כי טראומה זה כבר תוצאה.
אבל במילא סיימתי לחשוב על פגיעה רגשית, במקרה צץ לי שאלה נוספת.
מעניין מאוד מה שכתבת
^
הבנתי
שיגעון מולד מה שאמרת בסוף שמעתי פעם שזה יכול לנבוע מטראומה הגלגול קודם
ועוד דבר רציתי להוסיף
איך משוגע ידע שיש רעל בכוס לא הבנתי תדוגמא הזאות
חטףוץ מזה הכול טוב ויפה נגעת בנקודה מאוד מעניינת חח
ועוד דבר רציתי להוסיף
איך משוגע ידע שיש רעל בכוס לא הבנתי תדוגמא הזאות
חטףוץ מזה הכול טוב ויפה נגעת בנקודה מאוד מעניינת חח
כן
עלם^^^^^
בטח,היה נחמד לנהל את הדיון! :)
שמחה שהתחלנו להגיע להסכמה, לגבי הזיכרון מסכימה שהוא לא יציב אבל זה תקף לכולם גם בלי קשר לטראומה ואין ספק ששופטים צריכים להיות זהירים עם כל עדות. לגבי הבחור מצטערת שחווית את זה הוא נשמע לא נעים בכלל.
בטח,היה נחמד לנהל את הדיון! :)
שמחה שהתחלנו להגיע להסכמה, לגבי הזיכרון מסכימה שהוא לא יציב אבל זה תקף לכולם גם בלי קשר לטראומה ואין ספק ששופטים צריכים להיות זהירים עם כל עדות. לגבי הבחור מצטערת שחווית את זה הוא נשמע לא נעים בכלל.
אנונימית
אמ הבנתי סוגשל מה כתבת בעיקרון קיצר אתה סוגשל גאון כזה אבל יש פה מישהו שיכול להסביר לי בשפה נמוכה מעט?
אנונימית
באותו הנושא: