מה דעתכם על הקטע שכתבתי?

הילד אומר שהוא רואה הכל.

הוא לא דפוק, לא חידשתם לא כלום, את הכל הוא כבר ידע.

הילד רואה מציאות אחרת שבה היה רוצה לחיות.

הוא חושב שזה אפשרי וקיים בעולם שסביבו.

אנחנו שונים, כולם מושלמים.

הילד שחושב שראה הכל, לא יודע שלא ראה עוד כלום.

הילד הנאיבי-חמוד הזה, חושב שהכל עליו, ושהוא הכל.

הילד הזה כבר גדול, חושב שיש מציאות אחרת מעבר לקשת, אבל מי מספר לילד שאין קשת, אז בוודאי שאין מציאות אחרת.

הילד שכבר לא כל כך ילד, עדיין מדמיין מציאות אחרת, ואני רואה את האוטופיה שעליו הוא מדבר בעיניים נוצצות, והיא נזרקת לפח במדינה אחרת.