היי, אני כותבת, אני והבן זוג שלי נפרדנו אשמח שתגידו מה דעתכם.

יכולת להישאר. יכולת.
הידיים שלך היו פתוחות והעיניים עצומות.
דמעות של כאב הציפו את עיניך היפות.
כחול זה הצבע האהוב עליי מאז שראיתי אותן.
וזה מקשה עליי יותר כשאני הולכת אל הים.
אותו צבע של השמיים ביום בהיר יפה,
עם תוספת של שקיעה וטיפת קפה.
דממה, אולי כבר לא?
אתה רוצה לדבר או שאתה רוצה לאהוב?
אי אפשר את שניהם אתה יודע.
תקום, תדבר, תצעק, תיעלב, תעלם.
רק אל תעזוב.
תעלם ליומיים שלושה לשמור על הראש,
רק אל תשאיר לי איזה מכתב נדוש.
תחזור רק הלילה, תחזור לתמיד.
הלילה נגמר ולא ניתן להתמיד.
דיי מספיק זהו קמת, דרשת, פגעת -
בלי כוונה, עם דמעה של כאב וצחוק בלי הכרה.
חברים הכי טובים שהפכו לזרים?
או זוג אוהבים שהפכו בחזרה לתמימים?
מה זה משנה? תשב לידי בספסל
לא אל תדבר, אל תגיד שנגמר
"אבל את זאת שהתחלת את השיחה"
התחרטות אתה מכיר? אני מבקשת סליחה
יד חזקה שקוברת אותי עמוק
אני אף פעם לא אשכח את הטעם המתוק -
של שפתיך, הנעימות כמשי
הלוואי והיית יודע את קול הבכי,
שיצא ממני באותו לילה ארור
התרנגול מקרקר וזה זמן הביקור -
של הטיפות השקופות שיוצאות מעיניי
אני לא חיילת אבל, עד מתי?
תשאר. לא? בסדר, תודה.
בעזרת ה עוד נפגש, בגלגול הבא.