היי זה חלק מספר שאני כותבת אשמח שתגידו מה אתם חושבים

אביה הסתובב אל אמא "הגיע הזמן", אמא נאנחה "אני חוששת שכן". "הזמן למה?" אמרה מריאנה בבלבול. "זה הולך להיות מורכב, מותק את רוצה לספר לה, או שאני אספר לה?" "לספר לי מה?" מריאנה ניסתה להבין מה הולך פה. "אוקי מריאנה, זה לא הולך להיות קל, אני ממליצה שכולנו נשב רגע" המשפחה הולכת לסלון ומריאנה בלחץ ולא הבינה מה הולך פה ומה יש להורים שלה לספר לה שכל כך מלחיץ אותם. אמא מתחילה לספר: "לפני שש עשרה בדיוק. צילצלו לנו בדלת ממש מאוחר בלילה, אני ואביך התעוררנו ופתחנו את את הדלת ולא היה איש אז באנו לסגור את הדלת, ופתאום שמענו קול בכי של תינוק. הסתכלנו למטה וראינו תינוק בתוך סלסלה" מריאנה נלחצה ומבולבלת ומנסה להבין למה הוריה חותרים "תינוקת? אני לא מבינה מה הולך פה? למה אתם מספרים לי על איזו תינוקת". "כי התינוקת הזאת זו בעצם את" אבא נאנח ונשף נשיפה ארוכה. "מה!" צעקה מריאנה בהיסטריה, "אני רוצה להבין מה קורה פה, אמא?, אבא? בבקשה תסבירו לי מה קורה פה, למה אני הייתי אצלכם בדלת, אני לא הבת שלכם?" מריאנה צורחת בהיסטריה ומתחילה לבכות ונכנסה ללחץ. מריאנה הלכה במעגלים וניסתה להבין מה מסתירים ממנה. "לצערנו, את לא הבת שלנו הביולוגית. מה שקרה בעצם זה שאמך הייתה הכרה ולא הצליחה להביא ילד, כמה שניסינו זה פשוט לא הצליח לנו. וברגע שאת עמדת בפתח הדלת עם סל, זו הייתה תקווה בשבילנו. סוף כל סוף נוכל לגדל ילדה משלנו, גם אם היא לא באמת שלנו, בכל זאת תהיה לנו מישהי שנגדל, ונדאג לה, שאנחנו נהיה שם לצידה."