9 תשובות
יעבור אחי. תצא מצהל
ממליץ לא להתקע עם המחשבה שזה לא מתאים לך נפשית כי זה לא יעזור לך בחיים
תנסה תחווה ואז תגיד
תנסה תחווה ואז תגיד
היי זה בסדר. הכל ממש כאוטי ואני בעצמי עברתי שנים לא קלות בצבא, במערכת ובכלל.
לא יכולה לפרט על זה
אבל אל תדאג. הכל בסוף חולף. המערכת לא מפספסת לרוב. כך או כך, הצבא אף פעם לא חוויה קלה אבל זה נגמר ויוצאים מזה הכי חזקים בעולם. לאט לאט.
מחזיקה לך אצבעות.
לא יכולה לפרט על זה
אבל אל תדאג. הכל בסוף חולף. המערכת לא מפספסת לרוב. כך או כך, הצבא אף פעם לא חוויה קלה אבל זה נגמר ויוצאים מזה הכי חזקים בעולם. לאט לאט.
מחזיקה לך אצבעות.
קח נשימה רגע,
עברת המון דברים, זה מובן שיהיה לך קשה פיזית ונפשית.
דבר ראשון, לגבי היציאה מהארון, אל תפחד מזה.
אני באמת באמת מבינה ויודעת כמה זה סיוט לחיות בתוך הפחד הזה של אם ישפטו או לא ישפטו, אבל אני מבטיחה לך שזה באמת לא מעניין מישהו עד לרמה הזאת, ואם אותו אחד או אחת יחליטו לשפוט אותך? זה רק מעיד עליהם כמה שהם חסרי כבוד כלפי אנשים.
לקבל אחרים זה לא דבר מסובך וזה בסיס לאיך להיות בן אדם, ואם לא יקבלו אותך בסביבה מסויימת הסביבה היא הבעיה ולא אתה.
אני מבינה שגם עברת ושובצת לכל מיני תפקידים שלא הכי התחברת אליהם וכאלה שאפילו היקשו עליך, ולא מניסיון אלא רק דעתי האישית.. אבל לדעתי מה שייתנו ייתנו, ובאמת שעדיף לך להילחם על זה בשיניים כי הכל בסדר וזה נגמר מהר.
יש אנשים סביבך שאתה יכול להכיר, יש לך הזדמנות להראות כמה אתה שווה כשאתה מי שאתה!
אם הייתי במקומך הייתי חושבת שמה שאני כותבת לך זה הדבר הכי מופרך בעולם, אבל אני מבטיחה לך שאתה תצליח להתמודד מול החרדה החברתית והכללית רק אם תאתגר את עצמך ותיקח צעדים שגורמים לך לחוסר נוחות.
נכון שזה נשמע מטופש להגיד חוסר נוחות אבל דווקא אז אנחנו לומדים ומבינים שאנחנו לא באמת מעניינים אנשים עד לפרטים הקטנים.
אני נותנת דוגמה, ונכון שזה אפילו לא דומה אבל זאת דוגמה.
סבלתי בעבר מדימוי עצמי זוועתי למרות שאני ממוצעת, ואני בהתעמלות קרקע, אז החלטתי לעשות פרנציפ ולבוא עם גופיה.
רציתי להילחם בזה מול עצמי כי אין לי מול מי.
אף אחד לא אשם בזה שיש לי חרדה חברתית וגם לא אני, אבל רק אם אני ארצה אני אוכל לפתור את זה.
כשסיימתי את האימון הבנתי פתאום כמה אף אחד לא מתעניין בגוף שלי וכמה כל אחד מתעסק בעצמו, וזה העלה לי כל כך, כי החרדה החברתית גורמת לנו לחשוב שאנשים פשוט יושבים שם, בוהים, ומתמקדים בכל הפגמים שרק אנחנו רואים בעצמנו.
אתה מדהים, גם כשקשה לך.
תאסוף את עצמך כי אתה יכול, תגייס את מה שאתה יכול, ותתחיל לפרוח גם אם בהתחלה זה יהיה קשה.
עברת המון דברים, זה מובן שיהיה לך קשה פיזית ונפשית.
דבר ראשון, לגבי היציאה מהארון, אל תפחד מזה.
אני באמת באמת מבינה ויודעת כמה זה סיוט לחיות בתוך הפחד הזה של אם ישפטו או לא ישפטו, אבל אני מבטיחה לך שזה באמת לא מעניין מישהו עד לרמה הזאת, ואם אותו אחד או אחת יחליטו לשפוט אותך? זה רק מעיד עליהם כמה שהם חסרי כבוד כלפי אנשים.
לקבל אחרים זה לא דבר מסובך וזה בסיס לאיך להיות בן אדם, ואם לא יקבלו אותך בסביבה מסויימת הסביבה היא הבעיה ולא אתה.
אני מבינה שגם עברת ושובצת לכל מיני תפקידים שלא הכי התחברת אליהם וכאלה שאפילו היקשו עליך, ולא מניסיון אלא רק דעתי האישית.. אבל לדעתי מה שייתנו ייתנו, ובאמת שעדיף לך להילחם על זה בשיניים כי הכל בסדר וזה נגמר מהר.
יש אנשים סביבך שאתה יכול להכיר, יש לך הזדמנות להראות כמה אתה שווה כשאתה מי שאתה!
אם הייתי במקומך הייתי חושבת שמה שאני כותבת לך זה הדבר הכי מופרך בעולם, אבל אני מבטיחה לך שאתה תצליח להתמודד מול החרדה החברתית והכללית רק אם תאתגר את עצמך ותיקח צעדים שגורמים לך לחוסר נוחות.
נכון שזה נשמע מטופש להגיד חוסר נוחות אבל דווקא אז אנחנו לומדים ומבינים שאנחנו לא באמת מעניינים אנשים עד לפרטים הקטנים.
אני נותנת דוגמה, ונכון שזה אפילו לא דומה אבל זאת דוגמה.
סבלתי בעבר מדימוי עצמי זוועתי למרות שאני ממוצעת, ואני בהתעמלות קרקע, אז החלטתי לעשות פרנציפ ולבוא עם גופיה.
רציתי להילחם בזה מול עצמי כי אין לי מול מי.
אף אחד לא אשם בזה שיש לי חרדה חברתית וגם לא אני, אבל רק אם אני ארצה אני אוכל לפתור את זה.
כשסיימתי את האימון הבנתי פתאום כמה אף אחד לא מתעניין בגוף שלי וכמה כל אחד מתעסק בעצמו, וזה העלה לי כל כך, כי החרדה החברתית גורמת לנו לחשוב שאנשים פשוט יושבים שם, בוהים, ומתמקדים בכל הפגמים שרק אנחנו רואים בעצמנו.
אתה מדהים, גם כשקשה לך.
תאסוף את עצמך כי אתה יכול, תגייס את מה שאתה יכול, ותתחיל לפרוח גם אם בהתחלה זה יהיה קשה.
יש כל מיני עמותות ואת הרווחה ללהט"ב
ואני אישית לקחתי עובדת סוציאלית מהרווחה שתעזור לי
ואני אישית לקחתי עובדת סוציאלית מהרווחה שתעזור לי
רק בגלל המילה בייסיקלי בהתחלה הבנתי שאתה גיי
שואל השאלה:
רוצה להבהיר כאן משהו חשוב אני רוצה לשרת אבל פשוט בתפקידים שאליהם אני מכוון. אני לא חושב שלצאת מהצבא יתרום לי ואני ממש בדרך לשם אבל כל פעם שאני מנצח יש איזשהו הפסד ענק שמחזיר אותי לנק ההתחלה
רוצה להבהיר כאן משהו חשוב אני רוצה לשרת אבל פשוט בתפקידים שאליהם אני מכוון. אני לא חושב שלצאת מהצבא יתרום לי ואני ממש בדרך לשם אבל כל פעם שאני מנצח יש איזשהו הפסד ענק שמחזיר אותי לנק ההתחלה
אנונימי
שואל השאלה:
^^אוקיי ו? זה לא קללה זה פשוט מה שאני נמשך אליו
^^אוקיי ו? זה לא קללה זה פשוט מה שאני נמשך אליו
אנונימי
אתה צודק ברמות.
זה באמת לא ייתרום לך.
ואגב, אל תתייחס לשניצל ופתיתים, תגיד מה שבא לך ומתי שבא לך.
זה באמת לא ייתרום לך.
ואגב, אל תתייחס לשניצל ופתיתים, תגיד מה שבא לך ומתי שבא לך.
באותו הנושא: