9 תשובות
אולי פשוט תתחיל לעזור אפילו אם אין לך כוח?
גיל ההתבגרות בשיאה...
כולנו איתך אחשלי
כולנו איתך אחשלי
שואל השאלה:
^^אני מנסה לתת מעצמי כמה שאני יכול אבל הם באמת עובדים פשוט כל היום
^^אני מנסה לתת מעצמי כמה שאני יכול אבל הם באמת עובדים פשוט כל היום
אנונימי
שואל השאלה:
וגם השעות שינה שלי פאקד אפ וזה לא עוזר
וגם השעות שינה שלי פאקד אפ וזה לא עוזר
אנונימי
אולי אני טועה אבל זה מונע מריקנות וחוסר חשק לשום דבר במקרה?
שואל השאלה:
קצת
קצת
אנונימי
אני לא מומחית ולא בטוח שמה שאני אומרת נכון,אבל גם אני חווה את זה,ולפעמים זה נראה לא אפשרי ואתה רק רוצה להיות במיטה,אני לא מכירה את אמא שלך או אותך או את הקשר ביניכם,אבל אם אפשרי שתנסה להסביר לה והיא באמת לפחות תנסה להבין,אני לא חושבת שאתה אגואיסט וחושב רק על עצמך ועצם העובדה שאתה שואל "מה לא בסדר איתי" מראה שכן אכפת לך ושאתה לא חושב רק על עצמך,אין כזה דבר להיות "בסדר" או"לא בסדר" אף אחד לא מתאים לתבניות האלו,אבל אם זה עזר אתה יכול להרגיע את עצמך בזה שאתה לא בן אדם רע ואגואיסט שחושב רק על עצמו
אתה בסדר!!!
דבר ראשון, אל תדבר על עצמך ככה ותתחיל להתאפס. כולנו היינו ככה, כולנו היינו בדיכאון.
אז עכשיו קום ותתחיל להתאפס כי אתה לא יכול להיות בnרא הזה כל החיים.
דבר ראשון, אל תדבר על עצמך ככה ותתחיל להתאפס. כולנו היינו ככה, כולנו היינו בדיכאון.
אז עכשיו קום ותתחיל להתאפס כי אתה לא יכול להיות בnרא הזה כל החיים.
היי יקר
כמה כאב ותסכול נשמעים מהמילים שכתבת.
ייתכן וכרגע אתה מרגיש חוסר אונים אל מול המצב בו אתה נמצא. אולי עם כל יום שעובר אתה מרגיש שההתמודדות מתישה ושואבת את הניצוץ האחרון של הכוח לעשות גם את הדברים הקטנים ביותר. מניחה שההשוואה בין בני המשפחה לעצמך שאתה עושה יכולה לעורר ביקורת פנימית קשה שרק מגבירה את תחושת הכובד על כתפיך עם כל פעם שאתה לא עושה את מה שכביכול מצפים או מבקשים ממך. לא יכולה לתאר לעצמי את הצורך הפנימי בהכרה בכאב ובקושי שפשוט לא מוצאים את הדרך להתבטא כלפי חוץ, את הזעקה הבלתי נשמעת, ואת הכמיהה לכך שהכל היה אחרת...
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכל לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)
שלך, מתנדבת סה"ר.
כמה כאב ותסכול נשמעים מהמילים שכתבת.
ייתכן וכרגע אתה מרגיש חוסר אונים אל מול המצב בו אתה נמצא. אולי עם כל יום שעובר אתה מרגיש שההתמודדות מתישה ושואבת את הניצוץ האחרון של הכוח לעשות גם את הדברים הקטנים ביותר. מניחה שההשוואה בין בני המשפחה לעצמך שאתה עושה יכולה לעורר ביקורת פנימית קשה שרק מגבירה את תחושת הכובד על כתפיך עם כל פעם שאתה לא עושה את מה שכביכול מצפים או מבקשים ממך. לא יכולה לתאר לעצמי את הצורך הפנימי בהכרה בכאב ובקושי שפשוט לא מוצאים את הדרך להתבטא כלפי חוץ, את הזעקה הבלתי נשמעת, ואת הכמיהה לכך שהכל היה אחרת...
מבינה שקשה להישאר עם הרגשות הללו לבד. ייתכן שיש מישהו שתוכל לשתף ואולי יושיט לך יד לתמיכה.
אם נכון לך לשתף בכאב בצורה אנונימית ולא שיפוטית, מזמינה אותך אלינו לסה"ר (סיוע והקשבה ברשת) לצ'אט עם המתנדבים שלנו. נהיה שם בשביל להקשיב, לתמוך ככל שנוכל.
אנחנו זמינים בצ'אט (מצרפת לינק)
שלך, מתנדבת סה"ר.
קישורים מצורפים:
באותו הנושא: