ממה נובע באופן עקרוני לדעתכם הכעס?

זה נובע משניהם, אנשים נוטים לכעוס גם כשמישהו לא נמצא באותם אינטרסים כמוהם ואין להם שותף לתמיכה וגם כשיש משהו שלא עובד לנו וככה התקווה נאבדת

אני חושב שביטלת את ההפרדה בין אכזבה לכעס. הדוגמאות שנתת רלוונטיות יותר לאכזבה מאשר לכעס
ואם יש אחד שנכון אני נוטה לכיוון הדוגמא השנייה שנתת.

צודק ^
שכחתי לגמרי גם מהגאווה

כעס נגרם לעיתים מתוך חוסר סבלנות או חוסר אמונה, כאשר אדם מאמין שהוא יכול לשנות את המצב בכוחו בלבד, ולא סומך על השם. ולא מתפלל על זה, או לומד על מידת הכעס ומנסה לשפר את עצמו.
וכעס נובע מאכזבה כתוצאה מפער בין רצון למציאות. שזה גם מתקשר ללדון לכף זכות במה שכתבת בהתחלה. ושלא דנים לכף זכות, מראה על עבודת המידות וחוסר אמונה בשם.

שואל השאלה:
יכול להיות שזה באמת אחד

משניהם.

קודם כל גבר שאלה מדהימה וניסוח מטורף
נראלי ששתי האפשרויות אותו דבר.. גם כאן רציתי משהו והוא לא הסתדר, אולי לא הבנתי מספיק.
בכל מקרה, נראלי שלמוח תמיד יש אינטרסים כדי שתגיד יותר טוב, והקטע שהוא שאנחנו לא טיפוסים הגיוניים כלומר זה לא שיש לי אינטרס שיקרה משהו הוא לא קורה ואז אני מייד שואל למה זה קרה ואיך אני יכול לתקן כדי שיקרה אחרת, אלא או מאשים את כולם או שונא את עצמי אבל בתכלס לא משנה כלום סתם כועס. אז האופן שבו המוח שלנו משנה את הגישה שלנו אם אפשר לקרוא לזה ככה, נגיד תקווה גדולה שהתרסקה ואז אתה שבור זה דוגמה מאוד טובה, תלוי באופן שבו המוח לומד שהוא מקבל מייד כיף נגיד היה למוח כיף להרגיש תקווה ואז ראית שזה לא עובד ואז כשאתה חוזר בלופים על מה שקרה ולא מתקדם זה גם גורם סיפוק.

עכשיו שאלה אליך ולכולם מי שקרא את כל החרא הזה איך נראה לכם שאפשר לעשות את "הדבר הנכון" ולא להקשיב למוח ולכעוס? מעבר לסתם להגיד לעצמי "תעשה את הדבר הנכון" כי זה לא נראלי עובד

זה קורה מתוך גאווה
בכל מקרה אדם כועס בגלל שמשהו לא קורה לפי איך שהוא רוצה שזה יהיה
זה נשמע מאוד מופשט אבל תחשבו על כל מקרה שאדם כועס ותוכלו לקשר את זה ל'אני' שלו

שואל השאלה:
תודה רבה על התשובות
מעריך מאוד

מאוד מעניינות

rick grimes אבל מה לעשות ברגע שגיליתי שזה מגאווה? איך לפתור את זה, או למנוע מראש?

לדעתי כעס נובע מפחד

פשוט מתוך תחושה שאנחנו חלשים מידי כדי להתמודד עם משהו או מישהו. ואז זה הופך לכעס. שהופך אחר כך לרגשות נוספים. אבל "כעס" זה רגש-העל.

משניהם ומעוד הרבה דברים
כעס תמיד נשען על משהו

לא מסכימה עם התשובות שמדובר בגאווה למרות שאני מבינה את תהליך החשיבה
לדעתי כעס זה רגש חשוב
זה סוג של מנגנון הגנה שפועל ברגע שמישהו חצה את הגבולות שלך יותר מדי פעמים

אני לא מסכים עם התשובות פה.

באופן בסיסי הכעס הוא שיריון לפגיעות.
מתחת לכל כעס יש פגיעות.
כשאתה מרגיש שאתה נפגע, אבל הפגיעות הזאת חשופה מדי, הכעס מגיע כדי להגן עליה בצורה התקפית

לי פחות יוצא לכעוס מהתנגשות אינטרסים אולי להתבאס אבל כעס פחות, תלוי אם זה אדם קרוב אליי או לא..
האופציה השניה יותר נכונה כי היא תלויה ברגש כמו שרשמת
אבל שתי האופציות אפשריות תלוי בבן אדם

נועם מהקלאש זה באמת מורכב ואני לא חושב שיש פתרון יחיד ולדעתי אני לא חושב שצריך להיות פתרון בכלל
כמו שאמרתי בתשובה מעל כעס זה לא בהכרח דבר רע. ואם זה מופיע אז זה משהו שצריך לשלוט בו
אבל אם לחזור לנושא של גאווה והאגו, מה שאני עושה זה להקטין את עצמי אם צריך. ברגע שאני מרגיש שאני מתחיל לכעוס אני אומר לעצמי האם הגורם לכעס זה באמת משהו בשליטתי או שזה גם תלוי באנשים אחרים סביבי ככה שאין לי שום שליטה על זה
זה לא קל וזה לוקח זמן עד שמגיעים שזה יהיה בתת מודע כדי שהחשיבה הזו תקפוץ ברגע שצריך
אבל לאט לאט

הכעס זה רק מדבר אחד.
גאווה.

כי אם אתה מוריד את עצמך מול בורא עולם,ואתה יודע שהוא עושה הכל,אז אתה לא תכעס,כי הכל הוא עושה,והכל בידיים שלו.

אני חושבת שכעס זה משהו יותר עמוק כולם כועסים לפעמים אבל בן אדם כעסן לדעתי זה משהו רגשי הרבה יותר עמוק כנראה ולדעתי מלא להרגיש קטן מול הבן אדם שמולך להראות לו שאתה "שולט"

^^זה שאדם יש לו גבולות זו הגאווה
אדם ללא גאווה או אגו לא היו לו גבולות ולפיכך לא היה כועס
עכשיו אדם ללא אגו הוא אדם מת ולכן כעס זה לא בהכרח דבר רע, רק צריך לדעת מתי לשים לכעס עצמו גבולות

^ מסכימה עם זה
אבל מרגיש שהרבה פעמים מתייחסים לזה כאילו אם אתה כועס זה אומר שיש בך משהו לא בסדר ואתה "לא שולט בעצמך"
במקום להתייחס לזה בתור "מה אני יכול לעשות כדי לא להגיע למצב של כעס?'

בגלל זה הפתרון הכי טוב זה לדבר ולהציב גבולות