10 תשובות
שואל השאלה:
לפי מה מחליטים?
לפי מה מחליטים?
אנונימית
לפי איך שהמוזיקה נשמעת או לפי המילים...
אהבתי את השאלה
אני חושבת שזה תלוי את מי תשאלי ומה השיר מייצג עבורו. יש אנשים שלא ידעו להעמיק לך כי השיר שטחי בעיניהם, ובעיני מישהו אחר השיר הוא עולם ומלואו. אני דווקא חושבת שבגלל שמוזיקה מעורבת בהרבה רגש נורא כיף להעמיק בה, גם רוב האנשים שישמעו שיר לא יפרקו אותו לגורמים ויעמיקו לך על כלי הנגינה, מילים, משמעות וכו וכו וכו
אני אישית אוהבת לקרוא על משמעויות בעיני היוצר של שירים שאני אוהבת ולקחת את זה למקום שלי, אבל אני יכולה להודות שגם אני לרוב לא מצליחה לבטא ולנסח את זה בצורה שלי - לא יודעת לשים את האצבע על למה.
אני חושבת שזה תלוי את מי תשאלי ומה השיר מייצג עבורו. יש אנשים שלא ידעו להעמיק לך כי השיר שטחי בעיניהם, ובעיני מישהו אחר השיר הוא עולם ומלואו. אני דווקא חושבת שבגלל שמוזיקה מעורבת בהרבה רגש נורא כיף להעמיק בה, גם רוב האנשים שישמעו שיר לא יפרקו אותו לגורמים ויעמיקו לך על כלי הנגינה, מילים, משמעות וכו וכו וכו
אני אישית אוהבת לקרוא על משמעויות בעיני היוצר של שירים שאני אוהבת ולקחת את זה למקום שלי, אבל אני יכולה להודות שגם אני לרוב לא מצליחה לבטא ולנסח את זה בצורה שלי - לא יודעת לשים את האצבע על למה.
כן
זה מאוד משתנה מבן אדם לבן אדם.
לרוב אם מדובר נטו מבחינה מוזיקאלית ופחות בקשר למילים,אני חושב שזה נובע מחוסר הבנה של מוזיקה.
אנשים יודעים מה הם אוהבים פשוט הם לא יודעים את ה"מושגיים המקצועיים" של זה ולכן לא יודעים להסביר במילים.
לרוב אם מדובר נטו מבחינה מוזיקאלית ופחות בקשר למילים,אני חושב שזה נובע מחוסר הבנה של מוזיקה.
אנשים יודעים מה הם אוהבים פשוט הם לא יודעים את ה"מושגיים המקצועיים" של זה ולכן לא יודעים להסביר במילים.
שואל השאלה:
אנשים גם לא יודעים את כל המושגים הקולנועיים שקיימים ועדיין הם יגידו לך ספציפית מה לא אהבו בסרט מסוים
אבל בדרך כלל אם תשאל על שיר התשובה תהיה "כי זה נשמע יפה'
אנשים גם לא יודעים את כל המושגים הקולנועיים שקיימים ועדיין הם יגידו לך ספציפית מה לא אהבו בסרט מסוים
אבל בדרך כלל אם תשאל על שיר התשובה תהיה "כי זה נשמע יפה'
אנונימית
לא
פשוט מקשיבים לשיר למילים או למוזיקה ומחליטים אם זה מספיק טוב או לא
פשוט מקשיבים לשיר למילים או למוזיקה ומחליטים אם זה מספיק טוב או לא
תודה!
שמחתי לרתק
שמחתי לרתק
שואל השאלה:
תשובה מרתקת
לא חשבתי על זה ככה
תשובה מרתקת
לא חשבתי על זה ככה
אנונימית
שאלה מצוינת. זה משהו שאני חושב עליו כבר לא מעט זמן
אני לגמרי מסכים עם קוקטימוס שאנשים יודעים מה הם אוהבים ולא יודעים את המושגים, זה באמת חלק מאוד גדול מהתופעה הזאת. בקולנוע, לא כל כך הרבה אנשים יגידו לך ש"השימוש הנרחב במיז-אנ-סצנה מוסיף מימד של עומק בצורה חכמה ואלגנטית", אבל כן יגידו לך שהדמויות טובות והסיפור כתוב בצורה משכנעת, בגלל שאלה אלמנטים שכולנו שמענו עליהם - מהורים, מחברים, ממבקרים יחסית פופולריים וכו'. אבל נראה שלמבקרי מוזיקה ולתיאורטיקנים יש הרבה פחות השפעה.
אני לא באמת יודע מה הסיבה לזה, אבל מרגיש לי שלפעמים אנחנו נותנים לאנשים שמנתחים מוזיקה יותר יחס של "הורסי שמחות". בגלל זה אני חושב שאולי חלק ניכר מהסיבה שהרבה אנשים מתחברים למוזיקה בדרך כל כך עמוקה היא בדיוק העובדה שאנחנו לא מבינים אותה עד הסוף. גם תיאורטיקנים לא ממש יוכלו להסביר לך למה אקורד מז'ור נשמע שמח, או למה מוזיקה בכללותה גורמת לנו להרגיש רגשות כל כך חזקים - אין לנו באמת מושג כשזה נוגע לאותיות הקטנות ואני חושב שזה חלק מהקסם. זה סוג של סיכום של החוויה האנושית, לדעת להסביר הכול חוץ מעל מה ולמה אנחנו מרגישים (זה בייסיקלי הקונפליקט של האבסורד אבל השאלה הזאת כבר פילוסופית מספיק ולא צריך להכניס גם את קאמי)
אני לא נגד ניתוח וביקורת על מוזיקה, (מן הסתם, ראית מה כתבתי באתר הזה?) אלה כלים שבמקרה הגרוע משמשים לך להביע את הרגשות שלך, ובמקרה הטוב יכולים לעזור לך להעריך משהו שלא כל כך אהבת עד עכשיו. אני לא מאמין שאפשר לגרום למישהו להפסיק לאהוב מוזיקה שהוא אהב, אבל כן אפשר לגרום לו לאט לאט לאהוב גם מוזיקה אחרת, ככה שזה win-win מבחינתי. אז כן, אני לא חושב שיש תשובה אחת לשאלה הזאת, כמו כל שאלה שמתייחסת לאיך שאנחנו חווים את החיים, זה עניין מאוד אינדיבידואלי שמערב גם רציונל וגם רגש ואי אפשר ממש להתעלם משום אספקט פה
אני לגמרי מסכים עם קוקטימוס שאנשים יודעים מה הם אוהבים ולא יודעים את המושגים, זה באמת חלק מאוד גדול מהתופעה הזאת. בקולנוע, לא כל כך הרבה אנשים יגידו לך ש"השימוש הנרחב במיז-אנ-סצנה מוסיף מימד של עומק בצורה חכמה ואלגנטית", אבל כן יגידו לך שהדמויות טובות והסיפור כתוב בצורה משכנעת, בגלל שאלה אלמנטים שכולנו שמענו עליהם - מהורים, מחברים, ממבקרים יחסית פופולריים וכו'. אבל נראה שלמבקרי מוזיקה ולתיאורטיקנים יש הרבה פחות השפעה.
אני לא באמת יודע מה הסיבה לזה, אבל מרגיש לי שלפעמים אנחנו נותנים לאנשים שמנתחים מוזיקה יותר יחס של "הורסי שמחות". בגלל זה אני חושב שאולי חלק ניכר מהסיבה שהרבה אנשים מתחברים למוזיקה בדרך כל כך עמוקה היא בדיוק העובדה שאנחנו לא מבינים אותה עד הסוף. גם תיאורטיקנים לא ממש יוכלו להסביר לך למה אקורד מז'ור נשמע שמח, או למה מוזיקה בכללותה גורמת לנו להרגיש רגשות כל כך חזקים - אין לנו באמת מושג כשזה נוגע לאותיות הקטנות ואני חושב שזה חלק מהקסם. זה סוג של סיכום של החוויה האנושית, לדעת להסביר הכול חוץ מעל מה ולמה אנחנו מרגישים (זה בייסיקלי הקונפליקט של האבסורד אבל השאלה הזאת כבר פילוסופית מספיק ולא צריך להכניס גם את קאמי)
אני לא נגד ניתוח וביקורת על מוזיקה, (מן הסתם, ראית מה כתבתי באתר הזה?) אלה כלים שבמקרה הגרוע משמשים לך להביע את הרגשות שלך, ובמקרה הטוב יכולים לעזור לך להעריך משהו שלא כל כך אהבת עד עכשיו. אני לא מאמין שאפשר לגרום למישהו להפסיק לאהוב מוזיקה שהוא אהב, אבל כן אפשר לגרום לו לאט לאט לאהוב גם מוזיקה אחרת, ככה שזה win-win מבחינתי. אז כן, אני לא חושב שיש תשובה אחת לשאלה הזאת, כמו כל שאלה שמתייחסת לאיך שאנחנו חווים את החיים, זה עניין מאוד אינדיבידואלי שמערב גם רציונל וגם רגש ואי אפשר ממש להתעלם משום אספקט פה