9 תשובות
זאת ציוניות, כל מבנה נוסף שבונים שמרחיק את האויבים שלנו מלקבל את אותה האדמה זה מצוין
שואל השאלה:
האם נכון להציב חיילים שישמרו שם, או שהתכנית המיטבית היא שיישובים ישמרו על עצמם?
האם נכון להציב חיילים שישמרו שם, או שהתכנית המיטבית היא שיישובים ישמרו על עצמם?
ציוניות חד משמעית, שחיילים ישמרו על האזור
שואל השאלה:
ומה לגבי טענה שיישובים שמקיפים את עצמם בחומה ודורשים הגנות לא באמת מאמינים בצדקת דרכם?
מי שמאמין שהוא "תושבי הארץ הזאת" באמת צריך חומות וביצורים?
ומה לגבי טענה שיישובים שמקיפים את עצמם בחומה ודורשים הגנות לא באמת מאמינים בצדקת דרכם?
מי שמאמין שהוא "תושבי הארץ הזאת" באמת צריך חומות וביצורים?
אני אישית רואה בזה יותר פגיעה
אנונימית
שואל השאלה:
^ומה זה שונה מתל אביב שגם שם אגב יש מלא פיגועים? האם להקים ערים גדולות יותר?
^ומה זה שונה מתל אביב שגם שם אגב יש מלא פיגועים? האם להקים ערים גדולות יותר?
זה יותר פגיעה בביטחון המדינה מאשר "ציונות וחלוציות".
ההתנחלויות, במיוחד אלה שנמצאות עמוק בתוך השטח, גורמות להארכה משמעותית של קווי ההגנה. במקום להגן על גבול ברור ומוגדר, צה"ל נדרש להגן על אזורים מפוזרים ומרוחקים זה מזה. זה יוצר עומס מבצעי ומקשה על שליטה בשטח, מה שפוגע ביעילות וביכולת להגיב במהירות לאיומים.
כתוצאה מהמצב הזה, במקום לרכז מאמץ בגבולות המדינה או באיומים מרכזיים, צה"ל נאלץ להגדיל משמעותית את כמות החיילים המוצבים בשטחי יו"ש, כי חלק מהכוח הצבאי ביו"ש מופנה לשמירה על יישובים ספציפיים. לפי גורמים ביטחוניים, מדובר אפילו בכמות כפולה מזו שהייתה נדרשת ללא ההתנחלויות, בגלל שחלק גדול מהכוחות מוקדש להגנה על יישובים קטנים ומבודדים יחסית. זה יוצר מצב שבו משאבים רבים מופנים למשימה נקודתית במקום להגנה רחבה יותר. זה כולל כוח אדם, תקציב וגם תשומת לב פיקודית.
במקביל, יש מקרים של אלימות מצד קבוצות קיצוניות של מתנחלים ("תג מחיר"), שפוגעים בפלסטינים ולעיתים גם בחיילי צה"ל. אירועים כאלה יוצרים עומס נוסף על הצבא והמשטרה.
בנוסף לכך, המצב הזה גם מגביר את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית. חיכוך כזה עלול להוביל לעלייה באלימות ולהגברת מוטיבציה לפיגועים. זה גם מקשה על הגעה להסכם מדיני יציב, שנחשב על ידי ממשלות רבות, עד לממשלת נתניהו, לרכיב חשוב בביטחון.
לבסוף, הטענה שההתנחלויות נחוצות כדי לאפשר פעילות ביטחונית בעומק השטח אינה חד משמעית. הניסיון מלבנון מראה שישראל פעלה במשך שנים בשטח בלי יישובים אזרחיים. זה מצביע על כך שניתן לבצע פעילות ביטחונית גם בלי התנחלויות. לכן, הקשר בין התנחלויות לביטחון אינו בהכרח ישיר כפי שלעיתים נטען.
ההתנחלויות, במיוחד אלה שנמצאות עמוק בתוך השטח, גורמות להארכה משמעותית של קווי ההגנה. במקום להגן על גבול ברור ומוגדר, צה"ל נדרש להגן על אזורים מפוזרים ומרוחקים זה מזה. זה יוצר עומס מבצעי ומקשה על שליטה בשטח, מה שפוגע ביעילות וביכולת להגיב במהירות לאיומים.
כתוצאה מהמצב הזה, במקום לרכז מאמץ בגבולות המדינה או באיומים מרכזיים, צה"ל נאלץ להגדיל משמעותית את כמות החיילים המוצבים בשטחי יו"ש, כי חלק מהכוח הצבאי ביו"ש מופנה לשמירה על יישובים ספציפיים. לפי גורמים ביטחוניים, מדובר אפילו בכמות כפולה מזו שהייתה נדרשת ללא ההתנחלויות, בגלל שחלק גדול מהכוחות מוקדש להגנה על יישובים קטנים ומבודדים יחסית. זה יוצר מצב שבו משאבים רבים מופנים למשימה נקודתית במקום להגנה רחבה יותר. זה כולל כוח אדם, תקציב וגם תשומת לב פיקודית.
במקביל, יש מקרים של אלימות מצד קבוצות קיצוניות של מתנחלים ("תג מחיר"), שפוגעים בפלסטינים ולעיתים גם בחיילי צה"ל. אירועים כאלה יוצרים עומס נוסף על הצבא והמשטרה.
בנוסף לכך, המצב הזה גם מגביר את החיכוך עם האוכלוסייה הפלסטינית. חיכוך כזה עלול להוביל לעלייה באלימות ולהגברת מוטיבציה לפיגועים. זה גם מקשה על הגעה להסכם מדיני יציב, שנחשב על ידי ממשלות רבות, עד לממשלת נתניהו, לרכיב חשוב בביטחון.
לבסוף, הטענה שההתנחלויות נחוצות כדי לאפשר פעילות ביטחונית בעומק השטח אינה חד משמעית. הניסיון מלבנון מראה שישראל פעלה במשך שנים בשטח בלי יישובים אזרחיים. זה מצביע על כך שניתן לבצע פעילות ביטחונית גם בלי התנחלויות. לכן, הקשר בין התנחלויות לביטחון אינו בהכרח ישיר כפי שלעיתים נטען.
שואל השאלה:
^אפשר לשאול מה אתה חושב על הפרוייקט ליישוב הגליל?
^אפשר לשאול מה אתה חושב על הפרוייקט ליישוב הגליל?
^ אני חושב שתוכנית מצפים לגליל היא הרבה יותר לגיטימית מאשר מפעל ההתנחלויות ביו"ש.
קודם כל, תוכנית המצפים בגליל פעלה בתוך שטח ריבוני ומוכר של מדינת ישראל. היישובים הוקמו בגליל, שהוא חלק מהמדינה לפי החוק הישראלי והמשפט הבינלאומי. לעומת זאת, ההתנחלויות ביהודה ושומרון מוקמות בשטח שנמצא במחלוקת בינלאומית ושאינו מוכר כריבונות ישראלית. לכן, עצם ההקמה שלהן נתפסת אחרת מבחינה משפטית ומדינית.
מבחינה ביטחונית, המצפים בגליל לא דרשו פריסה חריגה של כוחות צה"ל בתוך אזור עוין. הם הוקמו בתוך שטח עם שליטה ישראלית מלאה, ולכן, לא יצרו עומס ביטחוני דומה. לעומת זאת, ההתנחלויות ביו"ש נמצאות בתוך או ליד אזורים פלסטיניים, מה שיוצר צורך בהגנה מתמדת, ליווי צבאי ותשתיות ביטחוניות מורכבות.
מבחינת השפעה על האוכלוסייה המקומית, תוכנית המצפים לא יצרה חיכוך ביטחוני יומיומי ברמה גבוהה כמו ביו"ש. בגליל יש מתיחות חברתית-לאומית לעיתים, אבל לא מציאות של עימות מתמשך כמו בין צה"ל לפלסטינים. ביהודה ושומרון, עצם קיום ההתנחלויות בתוך מרחב פלסטיני מגביר חיכוך, נקודות חיכוך ואלימות.
גם בהיבט המדיני, תוכנית המצפים לא נתפסה כמהלך שמקשה על הסדר מדיני עתידי, כי היא בתוך גבולות ישראל. לעומת זאת, ההתנחלויות ביו"ש נתפסות בעולם (וגם על ידי חלק מהישראלים) כגורם שמקשה על פתרון מדיני, במיוחד סביב שאלת הגבולות והמדינה הפלסטינית.
בסופו של דבר, למרות שבשני המקרים מדובר בהקמת יישובים מתוך שיקולים לאומיים ודמוגרפיים, ההקשר שונה לחלוטין: בגליל מדובר במדיניות פנים בתוך מדינה ריבונית וביו"ש מדובר במהלך עם השלכות ביטחוניות, משפטיות ובינלאומיות רחבות הרבה יותר.
קודם כל, תוכנית המצפים בגליל פעלה בתוך שטח ריבוני ומוכר של מדינת ישראל. היישובים הוקמו בגליל, שהוא חלק מהמדינה לפי החוק הישראלי והמשפט הבינלאומי. לעומת זאת, ההתנחלויות ביהודה ושומרון מוקמות בשטח שנמצא במחלוקת בינלאומית ושאינו מוכר כריבונות ישראלית. לכן, עצם ההקמה שלהן נתפסת אחרת מבחינה משפטית ומדינית.
מבחינה ביטחונית, המצפים בגליל לא דרשו פריסה חריגה של כוחות צה"ל בתוך אזור עוין. הם הוקמו בתוך שטח עם שליטה ישראלית מלאה, ולכן, לא יצרו עומס ביטחוני דומה. לעומת זאת, ההתנחלויות ביו"ש נמצאות בתוך או ליד אזורים פלסטיניים, מה שיוצר צורך בהגנה מתמדת, ליווי צבאי ותשתיות ביטחוניות מורכבות.
מבחינת השפעה על האוכלוסייה המקומית, תוכנית המצפים לא יצרה חיכוך ביטחוני יומיומי ברמה גבוהה כמו ביו"ש. בגליל יש מתיחות חברתית-לאומית לעיתים, אבל לא מציאות של עימות מתמשך כמו בין צה"ל לפלסטינים. ביהודה ושומרון, עצם קיום ההתנחלויות בתוך מרחב פלסטיני מגביר חיכוך, נקודות חיכוך ואלימות.
גם בהיבט המדיני, תוכנית המצפים לא נתפסה כמהלך שמקשה על הסדר מדיני עתידי, כי היא בתוך גבולות ישראל. לעומת זאת, ההתנחלויות ביו"ש נתפסות בעולם (וגם על ידי חלק מהישראלים) כגורם שמקשה על פתרון מדיני, במיוחד סביב שאלת הגבולות והמדינה הפלסטינית.
בסופו של דבר, למרות שבשני המקרים מדובר בהקמת יישובים מתוך שיקולים לאומיים ודמוגרפיים, ההקשר שונה לחלוטין: בגליל מדובר במדיניות פנים בתוך מדינה ריבונית וביו"ש מדובר במהלך עם השלכות ביטחוניות, משפטיות ובינלאומיות רחבות הרבה יותר.
באותו הנושא: