אני ממש מאוכזהת מאמא שלי. (פריקה)

הייתי צריכה לחזור היום לעבודה אחרי שלושה שבועות שלא הייתי בגלל המלחמה.
הבוסית שלחי היא הבן אגם הכי מדהים ומתחשב בעולם והיא ממש מבינה את זה שהשינה שלי לא רציפה מהאזעקות וזה מקשה עליי, והיא אמרה לי להגיד לה אם קורה משהו כזה ושאני לא חייבת להגיע.
אחרי האזעקה בשתיים עשרה בלילה הייתי אמורה לישון איזה שש שעות ברצף...
אבל בארבע לפנות בוקר אמא שלי פשוט דמיינה שהיא שמעה התרעה והעירה אותי.
זה כל כך תסכל אותי ברגע שהבנתי ופשוט חזרתי לישון.
היום כצפוי קמתי עם כאבי ראש, ואני לא חושבת שאמא שלי מבינה עד כמה זה קלקל לי את השינה והמצב רוח... היא אפילו לא ביקשה סליחה.
היא רק רוצה לדעת מה אני מחליטה, אם ללכת או לא, וזה שהיא לא קולטת עד כמה נהרס לי המצב רוח פשוט מתסכל ואני לא מצליחה להחליט כלום.