יש לי מחשבות טורדניות

תילך לטיפול

היי מהממת
ממליצה לך לנהל מעקב אחרי המחשבות - אם יש טריגר מסוים, אם הן מופיעות בשלב מסוים ביום או סביב פעולה מסוימת, מה המחשבות? איך הן גורמות לך להרגיש? תחושה מסוימת בגוף? יש משהו שמקל? כמה זמן שזה ככה?
וללכת עם התיעוד הזה לטיפול פסיכולוגי ובמידת הצורך להתייעצות עם פסיכיאטר

פסיכולוג או פסיכיאטר יעזורו לך הרבה יותר מסטיפס. אבל אם תרצי לשתף אני פה

ממליצה לך לבדוק ולקרוא על טיפול cbt

שואל השאלה:
אני מטופלת ב-cbt אבל יש לי טיפול רק מחר ואני רוצה לבכות כי אין לי עם מי לדעת ואני מרגישה כול כך חסרה תועלת

היי לך
תודה שאת משתפת.
מחשבות טורדניות הן דבר סופר נפוץ בכלל ובבני נוער בפרט, במיוחד בתקופה הקשה בה אנחנו נמצאים. וגם אם יהיה לך התקף חרדה אז זה נורמלי ובסדר, גם לי יש. השאלה מה עושים.
דבר ראשון צריך לשדר למוח שלנו שאנחנו לא נבהלים וגם לא מתנגדים, אלא מקבלים ומבינים. זה כבר מייצר רוך ולא מאבק מול החרדות, שרק יכול להגביר אותן.
במקביל, נשימות עמוקות, הסחות דעת כמו מוסיקה, לנשום אויר, להיות עסוק וכו', הם דברים שיכולים לעזור, וכמובן לשתף ולא לשמור בבטן, ואם צריך אז לא להתבייש לפנות לבעל מקצוע ולהתייעץ. בהצלחה יקרה.

היי לך,
מהדברים שכתבת עולה תחושה של פחד גדול מול המחשבות שמופיעות ומציפות, כאילו הן תופסות מקום שקשה לשלוט בו או לעצור אותו. ייתכן שהעובדה שהן חוזרות שוב ושוב יוצרת תחושת מתח מתמשך, ואולי גם חשש ממה שיקרה אם העוצמה שלהן תעלה עוד.
יכול להיות שאת מרגישה לכודה בין הרצון להירגע לבין הדריכות שמגיעה יחד עם הפחד מהתקף חרדה. לפעמים עצם הציפייה שהפחד יחזור יכולה להכביד בפני עצמה ולהשאיר את הגוף במצב של דריכות מתמדת.
עצם זה שבחרת לשתף כאן יכול להעיד על צורך שמישהו יראה כמה זה מציף ומבלבל, וזה לא מובן מאליו. חשוב לא להישאר לבד עם התחושות האלה. אולי יש דמות מקצועית או מישהי קרובה שאת מרגישה איתה בטוחה לשתף במה שעובר עלייך, גם אם רק בחלק קטן מזה.
אם תרגישי שזה נכון עבורך, תדעי שאנחנו בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת כאן בשבילך. את מוזמנת לפנות לצ'אט באתר לשיחה אישית ואנונימית, במרחב שקט ולא שיפוטי שבו אפשר לדבר על מה שעובר עלייך בקצב שלך ורק כמה שמתאים לך לשתף.
מצרפת קישור לצאט
שלך,
מתנדבת סה"ר