זה מוזר לשלוח למישהו תמונה שלנו כשהיינו קטנים ולשאול אם הוא זוכר?

יש מישהו שאני מכירה עוד מהיסודי. היינו אז ממש חברים טובים, היינו מדברים הרבה וגם ישבנו ביחד בכיתה. אפילו הייתה פעם שיחת וידאו בינינו ויש לי עד היום תמונה מזה.
ביסודי גם הייתה לי תחושה שאולי היה לו קראש עליי. הוא אף פעם לא אמר משהו, אבל היו לפעמים מבטים ודברים קטנים שגרמו לי לחשוב ככה.
אחרי שעברנו מקומות כבר לא ממש נשאר קשר בינינו.
עכשיו עברתי לתיכון שלו כי הייתי בחטיבה אחרת, בתיכון יצא שאנחנו באותה מגמה. אנחנו לא באמת מדברים עכשיו, אבל לפעמים יש בינינו מבטים בכיתה או במסדרון.
נגיד היה פעם שיעור שהמורה אמר שמי שכבר יודע את החומר יכול ללכת הביתה. הרבה ילדים הלכו, וגם חברים שלו ניסו לשכנע אותו ללכת, אבל הוא נשאר בכיתה ואז התקרב לשבת יותר קרוב אליי.
מאז אני לפעמים קולטת שיש בינינו מבטים, אבל אף פעם לא באמת דיברנו או שלחנו הודעות מאז שחזרנו להיות באותה מגמה.
אתמול אפילו חשבתי לשלוח לו את התמונה שיש לי מהשיחת וידאו שלנו כשהיינו קטנים ולשאול אם הוא זוכר.
זה מוזר לשלוח לו את זה?
או שזה דווקא יכול להיות דרך נחמדה להתחיל לדבר?
ומה לדעתכם המבטים האלה יכולים אומר?