יש פה מישהו שעבר חרדה/ocd ומתחבר למה שכתבתי?

חייבת לציין שזה לא בקטע אובדני, פשוט שפיכה של כאב אז לא להרוס לי את החיים ולגרום לי להתחרט שחיפשתי הזדהות סטיפס.
נ.ב זה לא החרדה או האוסידי עצמם פשוט החלק שהכי היה קשה לי בשתיהם שהוא זהב.

זה מרגיש כאילו יש בי כזה בלאגן, שגורם לי לרצות לוותר אבל אני לא יכולה אז אני ממשיכה לנסות להרגע ולהתגבר ואני מניחה שזה באמת האופציה הטובה ביותר וגם זאת שעובדת אבל היא יוצרת כזה פער בין הרגשות שלי למציאות , פער שאני מרגישה חזק, אני פשוט הלוואי שלא הייתי צריכה להתמודד עם כל זה.