אם הבת שלכם הייתה סובלת מדיכאון והפרעות אכילה הייתם משאירים אותה וטסים לחול לשבועיים?

שואל השאלה:
15

לא

אם המצב לא יציב אז לא.
לא יודעת בכנות מה לגבי דיכאון אבל מהכרות אישית בהפרעות אכילה אי אפשר לעזוב את הילדה לבד. הייתי נשארת ונותנת לה הכל על מנת שתצא מזה או לפחות תהיה במצב יציב כדי שאוכל לצאת בראש שקט.

לא הייתי משאירה אותה.

ברור שלא, הייתי עוזרת לה

לא יהיו לי ילדים

תלוי בת כמה היא
וכמה זה חמור אם זה מאובחן וזה והיא קטנה אז אני אשאר
אם היא בוגרת בתיכון אז לא
ואם זה לא מאובחן וזה בראש שלה אז גם כן אני אטוס

ברור שלא למה שאני אעשה דבר כזה?

שואל השאלה:
^^אז אל תענה

ממש לא

מה זה אל תענה שואלת השאלה
שאלת שאלה עניתי מה את רוצה לקבל תשובה שאת רוצה לשמוע
זה לא עובד ככה

^נראלי הכוונה להוא שאמר שלא רוצה ילדים

^^אה אם ככה אז מחילה מצטער שואלת השאלה
לא התכוונתי לתקוף

שואל השאלה:
כן מצטערת התכוונתי אליו

כשאני הייתי במצב כזה תמיד התעצבנתי על אמא שלי שהיא הכריחה אותי לבוא איתה לכל מקום למרות שלא רציתי לצאת מהבית ועכשיו כשזה יחסית מאחורי הניסוח של השאלה שלך גורם לי להבין למה היא לא הסכימה בשום מצב להשאיר אותי בבית לבד כי גם אני לא הייתי משאירה את עצמי

ממש לא הייתי נשארת איתה עד שאראה שהיא בטוב יותר והמצב משתפר ואז כשרואה ומוודאה שהכל בסדר באמת אז טסה אבל משאירה איתה קרוב משפחה שיוודא שהיא אוכלת ושהיא בטוב

לא הייתי יוצא. הייתי מנסה לתמוך בה כמה שיותר.

לא נראלי שהייתי עושה משהו כזה.
ממילא הטיפולים זה דבר יקר והבת צריכה את נוכחות ההורים ותמיכתם.

לא

אני מבין מהשאלה שכנראה את עוברת כמה דברים...
מה שאני יודע בוודאות זה שבסוף הכל אבל הכל מסתדר על הצד הטוב ביותר!
זה באמת עצוב אם ההורים עושים כזה דבר...

בכל אןפן תהי חזקה. אני בטוח שאת תמצאי את הדרך שלך להתרפא. וכמובן ביום שזה יקרה בעזרת השם את תהי מאושרת ושמחה הרבה יותר מכל בנאדם אחר שלר עבר כלום...

אם את רוצה לפרט או לדבר פה או בפרטי על זה, אני באמת אשמח להקשיב ולעזור בנושא :)

לא

לא. אבל אם זה המצב אצלך אז ההורים שלך צריכים טיפול .
את רוצה לבוא לפרטי?

הייתי נשארת איתה כל דקה :)

לא הייתי טסה לחול לשבועיים בלי קשר

זה מאוד תלוי. קל להגיד שבחיים לא, אבל לא תמיד הורים מודעים למצב או מבינים שזה יעשה רע שהם ילכו.

כולם פה אומרים שלא היו משאירים אותה לבד בבית אבל לא לוקחים בחשבון שאתם הורים ואתם לא יכולים לתת תצומת לב לילדה שלכם 24.7 ויש גיל מסויים שאין מה לעשות אפשר להשאיר אותה לבד בבית, כי זה כבר הורס את החיים שהיא מגבילה אתכם להשאר איתה ולשמור עליה כמו תינוקת כל הזמן
שיביאו לה שמרטף שידאג לה

זה ממש תלוי במצב ובגיל כמובן
אם זה מצב שבאמת אי אפשר להשאיר אותה לבד אז ברור שלא טסים, אבל אם זה מצב שהוא יחסית סטטי, לא משהו חדש, ולא דורש השגחה צמודה, אז אפשר לדאוג לאנשים שישגיחו עליה שתהיה אצל משפחה או אפילו לשלם למישהי שתהיה איתה בזמן הזה וכן לטוס

^^אני לומדת מאמא שלי שכשאני הייתי צריכה אותה, והייתי בשיא של ההפרעות אכילה במצב שצריך השגחה צמודה היא וויתרה על המון בשבילי ועשתה הכל בשביל שאצא מזה.
והיום ברוך השם אני בהחלמה כמעט בסוף.
אז היא לגמרי ההשראה שלי ויודעת שזה אפשרי.

^סבבה אבל תחשבי שזה משהו שהוא יום יומי
שהיא כל הזמן ככה אי אפשר לוותר על דברים ועל החיים שלך שהילדה כבר בוגרת צריך ללמוד להתמודד לבד

לגבי דיכאון אני באמת לא יודעת, לכן לא אגיד כלום.
לגבי הפרעות אכילה זה זמני וזה תקופות ואי אפשר לתת לה להתמודד לבד כי היא עלולה חס וחלילה לפגוע בעצמה.
חלק מלהביא ילדים לעולם לדעתי זה ההבנה שהחיים שלנו תלויים בגורמים נוספים שלא תלויים בנו.

שואל השאלה:
אני בת 15 ואני יודעת שזה לא תינוקת או ילדה אבל אני גם לא מבוגרת שחיה לבד
כרגע רוצים לשלוח אותי לאשפוז מלא בגלל אנורקסיה

תלוי כמה מצבה חמור.
מצד אחד, ההיגיון אומר להישאר
אבל מצד שני אי אפשר לעצור כל פעילות שהיא מחוץ לבית ופעילות שהיא לא בקרבתה.

סביר להניח לפי התיאור שלך, זה דורש להישאר, אבל לא סתם, אלא להישאר ולטפל בזה.

תלוי בת כמה היא
אבל ילדים לא אמורים למנוע מההורים להנות אי אפשר כל הזמן להיות עם הילדים במיוחד לא שאת כבר בת 15..
אולי הייתי שם אותה אצל משפחה

לא, הייתי משתמש בכל כסף שיש לשנות את מצבה

אפשר לתת להתמודד לבד
חלק מהורות זה גם ללמד את הילדה להתמודד
הורה אף פעם לא יהיה עם הילדים שלו 24/7 וגם בהמשך החיים הוא לא תמיד יהיה שם
צריך ללמד את הילד להתמודד לבד ולדעת מה לעשות
אני לא יודע מה זה דיכאון מאובחן בגלל זה גם אני לא אגיב בנושא הזה אבל לגבי הפרעות אכילה צריך לדעת להתמודד ולקחת את החיים בידיים ההורים לא יכולים תמיד להיות שם יש טיפולים ודברים שההורים צריכים לממן אבל הילדה צריכה לטפל בזה בעצמה כמובן שעם תמיכה מההורים אבל אי אפשר כל הזמן שהילד בוגר אתה כבר לא הבייביסיטר שלו

^^
אם זה מה שיעזור אז תעשי את זה
מאחל לך המון מהצלחה ובריאות

כנראה שכן, בתנאי שהמצב יציב ויש מישהו שישגיח עליה.
אי אפשר ולא כדאי לעצור את החיים בגלל דיכאון ואנורקסיה, במיוחד אם הם מתמשכים.

תלוי איזה מצב היא ובכללי אני חושבת שהייתי מעדיפה להיות מאוד קרובה אליה

תלוי כמה זה חמור וכמה יש יציבות, אם זה חמור והכול אז ממש לא, הייתי לוקחת אותה איתי מקסימום או לא הולכת
אם זה תחת שליטה כבר אז אולי לפחות זמן, אבל כן הייתי נוסעת כנראה

את בסדר? ההורים שלך עשו לך את זה?

לא

מה??
היא הייתה טסה איתי נקודה.
גם אם זו נסיעת עסקים בחיים לא הייתי משאירה את הבת שלי לבד במצב כזה זה רק יחמיר את המצב!!!!!

אם את מגיעה למצב שאת צריכה שההורים לא ילכו לשום מקום, אז דוגרי צריך לדאוג לך יותר מאשר להישאר בבית עם ההורים, כי ההורים לא צריכים להישאר 24/7 עם בת 15

אמרת שחושבים על אשפוז, לא יודע אם זה טוב או לא אבל צריך לקחת צעדים גדולים אם ההורים לא יכולים לטוס לבד

ממש לא
כמובן תלוי במצב

אבל הייתי דואג מידי

ספציפי מדי
ולא, גם בלי קשר לא הייתי טס ומשאיר את הילדים שלי מאחור גם לא ליום

הי,
מהשאלה שלך וההתכתבות בתגובות מבינה שאת בת 15 שמתמודדת כרגע עם קשיים לא פשוטים. נשמע שיש בך כעס על ההורים שהחליטו לטוס בלעדייך, או אולי רק שקלו את זה (?) יכולה לדמיין כמה מפחיד יכול להיות למצוא את עצמך לבד פתאום. בעיקר אם התרגלת שיש סביבך אנשים שדואגים ותומכים בך כבר תקופה.
להישאר מאחור יכול לעורר תחושה של נטישה וחוסר איכפתיות מאלה הקרובים אלייך ביותר, מתארת לעצמי שזה פוגע.
מצד שני, משערת שאם ההורים לא היו סומכים עלייך שתעמדי בזה בהצלחה הם לא היו טסים... ייתכן שהם מזהים בך כוחות שאת עדיין לא רואה בעצמך.
גם אם את כרגע לבד וגם אם את רק חשה מצוקה כי זה עשוי לקרות כדאי לשתף את ההורים או אדם קרוב אחר במה שעובר עלייך. אם תרצי , את מאוד מוזמנת להיעזר במתנדבי ס.ה.ר (סיוע והקשבה ברשת). דרך הקישור המצורף תוכלי להגיע לצ'אט אנונימי עם מתנדב או מתנדבת שיקשיבו לך בחפץ לב וללא שיפוטיות. נשמח להיות שם בשבילך.
שלך,
מתנדבת ס.ה.ר