מישהו יכול לקרוא ולהגיד מה דעתו?

כתבתי פואטרי סלאם כזה או משהו, פתוחה לביקורת ותודה אם אתם קוראים.


אני רוצה להגיד לך - שזה ממש לא בסדר מה שעשית,
גרמת לי לראות עולם שלם. ואז החלטת לשחק לי בלב ולגרום לי להאמין,
בשטויות שגם היוצר של הסרטים לא יבין.
זה ממש לא בסדר מה שעשית,
גרמת לי להשתפר.
הבאת לי לא אחד אך חמש, ונתת להם לברוח לי מהחצר.
זה ממש לא בסדר מה שעשית,
לקחת אותה.
לא הספקתי לבקר,
להגיד שלום... להתראות...
ועכשיו אני לא אראה אותה יותר.
זה ממש לא בסדר מה שעשית,
גרמת לי לחלום.
לחלום על עולם בו אני מאושרת ועושה מה שעושה לי טוב.
עולם בו אני חיה את כל החיים שאני רוצה, על הבמה או בקולנוע לחיות.
זוכה בפרסים, עוזרת לאנשים וגם לחיות.
עושה לי קופה, מקימה משפחה - אבל רק אם אני רוצה.
מכירה אנשים, יוצרת קשרים, מופיעה בחדשות.
על כל הדברים המדהימים שעשיתי, או כמה מהם לפחות.
אני רוצה להגיד לך -
שזה ממש לא בסדר לשחק לי ברגשות.
לגרום לכולם לפתח ממני ציפיות ולא לתת לי מוטיבציה לנסות.
זה ממש לא בסדר מצדך,
שנתת לי כל כך הרבה רעב,
להצלחה, לאהבה, לחיים עם מטרה,
אך נותן לי לבזבז את כולו על אוכל.
כל הזמן, כל הזמן ועכשיו אני אפילו לא אוהבת את מי שאני רואה בחזרה במראה.
ילדה זרה, בוגרת אבל ילדותית, אותה אני לא מזהה.
קשה להאמין שהיא האחת שקיבלה פעם 101 בשיעור מתמטיקה.
אני רוצה להגיד לך -
שאני מצטערת,
נתת לי כל כך הרבה פוטנציאל.
רק בשביל שאני אזרוק אותו לפח ולא יסתכל בחזרה, להבין את המתנה שהעולם לי נתן.
את המתנה שאולי הייתה ניתנת למישהי אחרת אם אני לא הייתי כאן.