כאלה שמבינים קצת בפסיכולוגיה בעיקר בקשר לבני נוער אתם יכולים להיכנס רגע?

כן זה חד משמעית קשור לזה שאין לך אבא ויפה שציינת את זה
את מחפשת את מה שלא היה לך בילדות, שזה דמות גברית, אבהית.

ואת גם נערה שגם את זה ציינת, זה הגיל שבו את מחפשת זוגיות ואהבה מהמין השני
ובגלל זה זה התחיל לך רק שנה שעברה

שואל השאלה:
אבל זה מדריך שלי, כאילו גם בשיא הכנות מה שאני מרגישה אליו זו לא אהבה, זה מרגיש יותר כמו אובססיה איך אני מפסיקה את זה

זה קורה כי המוח בגיל הזה מגיב חזק לחום תשומת לב ובטחון במיוחד מדמות בוגרת כמו דמות מלווה
זה לא אהבה אלא היקשרות רגשית ומנטלית למשהו דמיוני כי כשהקשר לא באמת יכול להתממש אז המוח משלים את החסר במחשבות קנאה ופנטזיות
וזה גם החלק שגורם לך להרגיש אובססיבית
אין בזה משהו חריג או בעייתי
כדי להחליש את זה צריך לשמור גבול מנטלי להזכיר לעצמך שזה קשר "מדריך" (דמות עם קשר שנותן לך ביטחון) בלבד ותוודאי לא לתת למחשבות לרוץ ולתת לחיים שלך מקורות חום ביטחון וערך נוספים ואין ממש מה להילחץ, זה לרוב נרגע לבד עם זמן ובשלות

זה נפוץ אצל המון בנות.
חסרה לך תשומת לב גברית, זה לא קשור לאדם שמולך אלא לתחושה שהוא נותן לך.

זה שזה לא היה ככה לפני זה הגיוני כי היית ילדה.
גיל 15-16 הוא הגיל שבו המערכת ההורמונלית והרגשית מבשילה, בגלל זה זה מתחיל שם.
עכשיו את נערה שבונה את הזהות הנשית שלה, ואת מחפשת מראה שתגיד לך שאת שווה, אהובה ומוגנת.

הסיבה שאת מדמיינת סיטואציות כל היום היא כי במציאות בבית קשה. הפנטזיה היא מקום בטוח.

שימי לב שגם עם המטפל שלך את חווה סערה רגשית גדולה. התחננת אליו שלא יזרוק אותך, את בחרדה רק מהמחשבה לעזוב אותו.
יש כאן דפוס: את נקשרת מאוד לדמויות סמכות גבריות שיש להן כוח עלייך.
את מחפשת אצלם את הביטחון שחסר לך, וזה גורם לך להרגיש חסרת עמוד שדרה מולם.

כדי להפסיק עם זה את קודמת כל צריכה להפסיק להאשים את עצמך.
כשאת אומרת "למה אני לא יכולה פשוט לאהוב אותו כמדריך", את מענישה את עצמך על צורך רגשי. תגידי לעצמך: "הלב שלי פשוט רעב לאהבה של אבא/גבר, וזה בסדר".

ככל שתילחמי ברגש, האובססיה תגדל.
ברגע שתקבלי אותו בנחת ("אה, שוב אני מדמיינת אותו, זה כי חסר לי חום היום"), העוצמה תרד.

תשימי לב מתי המחשבות עליו מתגברות.
אחרי ריב בבית? אחרי יום בודד? כשאת מזהה את החוסר, את יכולה לנסות למלא אותו בדרכים אחרות (נגיד שיחה עם חברה טובה, מוזיקה, כתיבה או כל דבר אחר שעושה לך טוב).

תזכירי לעצמך שהמדריך הוא בן אדם עם חסרונות, והוא שם בתפקיד.
הוא נחמד כי זה התפקיד שלו. זה לא אומר שהוא האחד, זה אומר שהוא פשוט עושה עבודה טובה.

את צריכה לבנות עמוד שדרה.
זה תהליך ארוך, אבל המטרה היא שתלמדי לתת לעצמך את האישור שאת מחפשת אצלם.
שאת תדעי שאת שווה, גם אם המדריך לא הסתכל עלייך היום או אם המטפל כעס

כן זה קשור לאבא
נשים שהאבא אצלן חסר בתמונה/ היו להן איתו בעיות בילדות/ הוא לא היה אבא מספיק טוב ואלים וכו' הן יגדלו ויהיו נוטות להימשך למישהו שיש באופי שלו קצת דמות אבהית, בין אם זה בגיל המבוגר שלו או בגבריות שלו זה ככה אצל בנים גם לגבי אימהות

זה ממש קשור לדמות אבהית.
יש לך צורך באהבה , אך מנגד יש פחד של דחייה.
ולכן סביר שתמצאי מישהו שאין איתו סיכוי לממש, וכך את נשארת עם דמיונך ולא נפגעת.
זו אינה אהבה. זה אובססיה.
ממליצה למצוא מישהי שתלווה אותך מקצועית, ותלמד אותך איך לשנות.
בהצלחה לך.