10 תשובות
כי כשאתה רואה דברים מול העיניים יותר קל להגיב זה ויזואלי
כשאתה רק שומע יש לך גם לדמיין את מה ששמעת וגם לעבד את המידע
כשאתה רק שומע יש לך גם לדמיין את מה ששמעת וגם לעבד את המידע
שואל השאלה:
מעניין
מעניין
כשאנחנו רואים משהו, התגובה שלנו הרבה יותר מהירה מאשר כשאנחנו שומעים. הסיבה היא שהראייה נכנסת ישירות למערכת האינטואיטיבית של המוח שבה אנו מגיבים באופן מיידי בלי עיכובים. לעומת זאת השמיעה עוברת דרך שלב נוסף של עיבוד קוגניטיבי, שבו המידע נבדק ומעובד בצורה לוגית, מה שמאט את התגובה.. כי התהליך הזה של עיבוד מחשבתי מחייב יותר זמן עיכול ומאט את התגובה
שואל השאלה:
תודה
תודה
דוגמה פשוטה אולי להמחשה שברק אנחנו רואים לפי שאנחנו שומעים את הרעם
זה לא מדויק, זהה ככה בדברים ממוקדים, אבל בשימת לב למקרי קיצון זה די הפוך, אנשים מגיבים מהר יותר לרעש מאיים מלמראה מאיים.
הסיבה היא שבני אדם זה מין חזותי, החוש העקרי שעל ידו אנו תופסים את המציאות באופן ישיר (להבדיל מהעברת מסרים) הוא ראיה, שמיעה זה חוש שמשמש גם לתפיסת מציאות אבל פחות, ומשמש הרבה יותר להעברת מסרים ותוכן בין בני אדם באופן מולד (אבל גם חושים אחרים יכולים לשמש לזה)
ולהתראה (אנו שומעים מכל כיוון וכל הזמן, ורואים רק לאיפה שאנו מסתכלים)
בגדול ראיה זה חוש יותר ממוקד ושמיעה זה חוש יותר מפוזר.
(ריח ועוד יותר מזה טעם ומישוש זה חושים לסביבה הקרובה יותר, ופחות קשורים לתפיסת מציאות רחבה)
לגבי מה שכתבת על סיכון בראיה בלי עיבוד מספיק, באופן כללי אנו לא יכולים לחשוב על כל או רוב מה שאנו קולטים ועושים, מה שאנו כן יכולים זה לעבור על התבנית הכללית ולכייל אותה באופן מודע, ולשלוט על מה שאנו עושים באופן כללי, אני לא חושב על כל אות כשאני מקליד, אני חושב על התוכן, שליפת המילים היא מודעת למחצה, המילים עוברות בראש ואז עוברות "הגהה" מודעת (עוד לפני הכתיבה) , כשאני הולך אני חושב לאיפה אני רוצה להגיע, ועל דברים רלוונטיים, לא על כל פסיעה, בהתנהגות מול אדם אני חושב מה אני רוצה להשיג (כולל יעדים מוסריים, אבל מה ההוראה) חלק מהדברים יהיו מודעים לחלוטין, חלק מודעים למחצה, וחלק לא (אם אני מחליט להיות נחמד או לא עדיין לא אחשוב על כל הבעה בנפרד)
נ.ב חוץ מהחוש הפיזי עצמו יש גם העברת מסרים מילוליים, שהעיבוד שלה יותר איטי, באופן מולד זה קורה בעיקר בשמיעה אבל ניתן לעשות את זה גם בראיה (קריאה) ומישוש (כתב ברייל)
וזה עוד עיבוד נוסף של מחשבה הרבה יותר מודעת והרבה יותר איטית.
הסיבה היא שבני אדם זה מין חזותי, החוש העקרי שעל ידו אנו תופסים את המציאות באופן ישיר (להבדיל מהעברת מסרים) הוא ראיה, שמיעה זה חוש שמשמש גם לתפיסת מציאות אבל פחות, ומשמש הרבה יותר להעברת מסרים ותוכן בין בני אדם באופן מולד (אבל גם חושים אחרים יכולים לשמש לזה)
ולהתראה (אנו שומעים מכל כיוון וכל הזמן, ורואים רק לאיפה שאנו מסתכלים)
בגדול ראיה זה חוש יותר ממוקד ושמיעה זה חוש יותר מפוזר.
(ריח ועוד יותר מזה טעם ומישוש זה חושים לסביבה הקרובה יותר, ופחות קשורים לתפיסת מציאות רחבה)
לגבי מה שכתבת על סיכון בראיה בלי עיבוד מספיק, באופן כללי אנו לא יכולים לחשוב על כל או רוב מה שאנו קולטים ועושים, מה שאנו כן יכולים זה לעבור על התבנית הכללית ולכייל אותה באופן מודע, ולשלוט על מה שאנו עושים באופן כללי, אני לא חושב על כל אות כשאני מקליד, אני חושב על התוכן, שליפת המילים היא מודעת למחצה, המילים עוברות בראש ואז עוברות "הגהה" מודעת (עוד לפני הכתיבה) , כשאני הולך אני חושב לאיפה אני רוצה להגיע, ועל דברים רלוונטיים, לא על כל פסיעה, בהתנהגות מול אדם אני חושב מה אני רוצה להשיג (כולל יעדים מוסריים, אבל מה ההוראה) חלק מהדברים יהיו מודעים לחלוטין, חלק מודעים למחצה, וחלק לא (אם אני מחליט להיות נחמד או לא עדיין לא אחשוב על כל הבעה בנפרד)
נ.ב חוץ מהחוש הפיזי עצמו יש גם העברת מסרים מילוליים, שהעיבוד שלה יותר איטי, באופן מולד זה קורה בעיקר בשמיעה אבל ניתן לעשות את זה גם בראיה (קריאה) ומישוש (כתב ברייל)
וזה עוד עיבוד נוסף של מחשבה הרבה יותר מודעת והרבה יותר איטית.
זה משתנה מאדם לאדם
אני בזמנו דווקא קראתי על זה שהתגובות האוטומטיות שלנו לשמיעה מהירות יותר מלראייה. זה למה במרוצים מזניקים את המתחרים עם יריית אקדח ולא באמצעי ויזואלי.
זה שהם שניהם חושים של האדם לא אומר שלא יהיו פערים. הראייה אולי מובילה בזה אבל זה תקף גם הפוך
שואל השאלה:
yehuda v
שמיעה זה חוש שמשמש גם לתפיסת מציאות
אבל פחות, ומשמש הרבה יותר להעברת מסרים ותוכן בין בני אדם באופן מולד.
מסכים מאוד, לכן מתפתח בה לעיתים ההכנסה למודעות
^^
מעניין
yehuda v
שמיעה זה חוש שמשמש גם לתפיסת מציאות
אבל פחות, ומשמש הרבה יותר להעברת מסרים ותוכן בין בני אדם באופן מולד.
מסכים מאוד, לכן מתפתח בה לעיתים ההכנסה למודעות
^^
מעניין
באותו הנושא: