הדרך היחידה שעוזרת לי להתגבר על האובדן של אבא שלי היא להתעלם מזה

מה עם תמיכה מקצועית נפשית?

אני משתתפת בצערך באמת, המוח שלך מנסה להגן עלייך אז הוא מדחיק את זה אבל זה לא טוב עדיף להיות בזה כדי אחר כך לא לקבל נפילה יותר חזקה.

שואל השאלה:
יש לי פסיכולוגית כבר מעל שנה אבל כשאנחנו נפגשות אני תמיד פותחת דברים אחרים שמפריעים לי ביום יום ואני לא מצליחה להגיע לזה. אני גם מרגישה ששום דבר שמישהו יגיד לא יעזור . אני לא יודעת למה כתבתי פה

תשמעי איך שאת מרגישה ממש ליטרלי *כולם* מרגישים בדיוק ככה. גם אני איבדתי הרבה אנשים לפני שנתיים וזה בדיוק המחשבות שצצות בראש. אני אהיה כנה הכאב לא פוחת ותאמיני לי את לא תשכחי, זה גם אחד הפחדים שלי אבל את לעולם לא תוכלי לשכוח אותו. יום אחד זה יכאב אבל אולי טיפה פחות

שואל השאלה:
^^^אני לא יודעת איך להיות בזה בלי לבכות

זה יגיע עם הזמן..

אבל זה ממש בסדר לפרוק ולבכות זה משחרר

שואל השאלה:
אני מרגישה טיפשה שיש לי התפרצויות עצבים ובכי על דברים מינוריים כמו לא לעבור טסט או שיוצא לי אקנה כשאשכרה אבא שלי מת

שואל השאלה:
אני כל כך עצובה שהוא לא יראה אותי מסיימת בית ספר ומתחתנת

מבין מה את אומרת מאוד קשה להתמודד עם מוות לפני שנה סבא שלי מת בתאונת דרכים וכל פעם שנזכרתי התנהגתי כאילו אני לא מרגיש כלום וגם באמת שמאוד הדחקתי את זה וניסיתי כמה שיותר לא לחשוב על זה שזה טעות את צריכה ללמוד לא לכעוס על עצמך על כל טעות שעשית איתו תאמיני בזה שהוא צופה בך כל שנייה מלמעלה וגאה בך ואת צריכה ללמוד איך להמשיך בלעדיו

שואל השאלה:
תודה

יקרה,

נשמע שהכאב והחוסר על אבא שלך עדיין מציף, וגורם לתחושת בלבול ואשמה אל מול החיים שממשיכים.

כואב איתך על האובדן. הרגשת החוסר כנראה לא תחלוף גם אם עשויה לדהות מעט, וטוב לשמוע שאת מאפשרת לעצמך להמשיך בחיים, לעשות טסט ולהתבאס מאקנה.
לפי סוג הקשר שהיה לך איתו אפשר לנחש שהיה רוצה שתמשיכי בחייך ותהיי כמה שיותר מאושרת. חלק מהאובדן עשוי לפנות את מקומו לזיכרון ולרצון להמשיך בחיים ולשמוח, גם עבורו.

שיתוף אדם קרוב עשוי לעזור.
אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. ייתכן שמתנדבנו גם יוכלו לסייע. אני מזמין אותך לפנות למתנדבנו בצ'אט בלינק המצורף.

מתנדב סה"ר