מי שהולך לטיפול פסיכולוגי אתם מתביישים בזה? זה עוזר לכם?

אל תתבייש יוגב
לרוב זה עוזר

הייתי הולכת והפסקתי
מרגיש לי מוזר מידי פשוט לשתף מישהו זר לחלוטין בדברים אישיים ברמות
גם מה אכפת לו, הוא עושה את זה רק בשביל כסף

לא התביישתי, לא עזר
הפסקתי

היה לי מקרה טיפה קיצוני אני הלכתי כי הייתי הכריחו אותי, היה לי מאוד קשה וזה לא עזר תלוי אבל כל אחד והגישה שלו

לא מתביישת
ועוזר לי כן
הפסיכולוגית שלי מכירה אותי כנראה יותר טוב מכל בן אדם בחיים שלי

זה לא בושה בכלל ,זה דבר רגיל
זה כמו שתתביש ללכת לרופא שיניים זה אותו דבר

לא הלכתי אבל חבר שלי כן
זה לא עזר לו בשום דבר והוא לא באמת הרגיש פתוח איתו כי הוא עושה את זה נטו בשביל הכסף לרוב

הלכתי והפסקתי לפני שבועיים כי אני כבר מרגישה שאני פחות צריכה. כן התביישתי לומר לאנשים אבל זה כי אני לא אוהבת לשתף דברים כאלה עם אנשים שאני פחות סומכת בעיקרון זה לא מביך אותי ואני לא חושבת שיש למישהו על מה להתבייש על זה שהוא הולך לפסיכולוג. וכן זה עזר לי אבל זה לא בהכרח יעזור לכולם.

אני הולכת ואני קצת מתביישת בזה.. זה גורם לי להרגיש חלשה לפעמים, למרות שאני יודעת שאני לא צריכה להרגיש ככה.
אני חושבת שבינתיים אין התקדמות אלא התדרדרות כי נכנסתי לדיכאון, אבל הפגישות עצמן עושות לי טוב

אין במה להתבייש

אוקיי
פעם גם אני חשבתי שזה עוזר
היום אני יכולה לומר שזה חרא טהור
מהחוויה האישית שלי
יש כאלו שזה ממש הצלה להם

לא, אני הלכתי כי הייתי פוגעת בעצמי וכי היה לי חרדה וחרדה חברתית
זה חלק ממי שאני, אני לא עכשיו אלך ואדבר על זה עם מישהו שהרגע הכרתי או אראה את הצלקות שלי אבל אם זה יעלה אני אגיד באגביות שהייתה לי פסיכולוגית
אני ספציפית ממש עזר לי להתגבר על התקפי חרדה וסיוטים וכו
בנוגע לפגיעה עצמית זה לא, הדבר היחיד שגרם לי להפסיק היה התגובה של אמא שלי כשהיא גילתה וזה שהיא האשימה את עצמה
הסיבה שפגעתי בעצמי הייתה לעניש את עצמי כי אני אנוכית ואז קלטתי שזה הדבר הכי אנוכי שיכלתי לעשות לאמא שלי...

כאילו בלי הפסיכולוגית אבל לא הייתי יכולה להיות מי שאני, אבל זה ממש תלוי בחיבור שיש איתה

ממש עזר לי ואני ממש לא מתביישת בזה
עברנו שנתיים קשות וזה ממש עוזר

הייתי
לא התביישתי
עזר לי אבל לא במאה אחוז

במהלך הצבא הלכתי, הקצין שלי שאל אותי אם אני מעוניינת ללכת לקפס ובהתחלה התביישתי ולא רציתי בגלל כל הסטיגמות, מה אנשים יחשבו ואיך זה יראה מהצד וכו וכו..
אבל אחרי כמה זמן הבנתי שזה לגמרי בסדר ואין מה להתבייש ומאוד בריא. -ובסופו של דבר, לכל אחד חשוב שיהיה מישהו אחד לדבר איתו באמת.
לי אישית זה מאוד עזר. היום אני כבר אחרי צבא, ואני לא הולכת לפסיכולוג כרגע, אבל כשתהיה לי האפשרות אני בהחלט רוצה לחזור כי לא חייב גם בהכרח ללכת רק כשעוברים משהו קשה, תמיד אפשר להתפתח עוד.

מה שכן לפעמים לוקח זמן למצוא את הפסיכולוג הנכון עבורך, לי היה מזל והגעתי למישהי מדהימה על ההתחלה.

מתביישת כן רק כי זה בגהה ולא זה לא עוזר לי

הלכתי והפסקתי לפני שנה משהו כזה כי כן הרגשתי שאני משתפרת, אבל היו זמנים שכן הייתי צריכה לשתף מישהי ניטרלית ואובייקטיבית במה שאני מרגישה. לא התביישתי ואני גם לא חושבת שיש במה, הכל בסדר

לא מתביישת, וכן עוזר

הלכתי, כי ההורים שלי הכריחו אותי, זה לא עשה לי טוב, רק הפוך.. בסוף זה מאוד תלוי באופי שלך ובמקרה הספיצפי, אבל אל תתבייש בזה, אם אתה הולך לטיפול זה סימן שאתה חזק שיודע להיעזר באחרים כשצריך

הלכתי כשהייתי קטנה כי היה לי פחד מדם ומחטים או זריקות
(עדיין יש לי פחד מדם מחטים וזריקות)
(התעלפתי לפני יומיים כי נשרטתי מדף נייר)
(אני מתעלפת מחיסונים וזריקות)

אני מכירה מלא בנות שהולכות לפסיכולוגיות והן לא ממש מתביישות בזה ואני גם מכירה כמה שאני יודעת שזה באמת עוזר להן ושהן מרגישות הכי פתוחות

להפך אני מדבר ומשתף על כך שאני הולך לפסיכולוג כמעט בכל הזדמנות

תאמת היא שהייתי הולכת לא הייתי משתפת
..והפסקתי עם זה כי לא הצלחתי להיפתח

כשהייתי בטיפול לא התביישתי בזה אבל גם לא רצתי לספר לכל אחד. זה משהו שאני שמרתי לעצמי אבל לא מתוך בושה אלא מתוך פרטיות.
כן, זה עזר קצת בהתחלה אבל קיבלתי פסיכולוגית לא משהו ומהר מאוד נמאס לי ממנה והפסקתי להגיע.

לא מתבייש, עוזר מאוד

לא מתביישת זה הדבר הכי טוב שיש אבר

הלכתי, לא התביישתי להגיד לאנשים והפסקתי כי זה לא עזר ולא הרגשתי בנוח לספר לה דברים כי היא פשוט אישה זרה

לא יוצא לי להתבייש בזה פשוט לרוב אני לא אשתף על זה יותר מידי זאת אומרת גם אין לי למי להגיד שאני בטיפול (חח אולי זו הסיבה שאני בטיפול בעיות חברתיות ועוד דברים כן)בכל אופן אני כבר שנתיים וזה כן עוזר ברור שתמיד בהתחלה הטיפול הכי אפקטיבי כי יש מלא מידע שרוצה לצאת והמון דברים לדבר עליהם אבל מטיפול לטיפול יש משהו יותר שלם ומוכר באופן השיחה ובתכלס לדעתי זה מאוד חשוב לטפל בעצמך

נ.ב וגם שתדעו שאתם לא כאלה מיוחדים שהפסיכולוג/ית שלכם עכשיו יתקעו חיים שלמים על משהו שאמרתם "לספר למישהו זר את הצרות שלי" בואו כיאלו לרוב טיפול זה יותר משנה אז הבן אדם כבר לא יהיה לכם ככ זר פשוט תזרמו עם זה
נגיד באבחון ברור לי למה זה יותר מביך אבל לא צריך לקחת את זה באופן כזה חשדני

אני הלכתי פעם והפסקתי
קצת התביישתי בזה
וזה עזר לי חלקית רק

מה שכן חייבת לציין שצ'אט ג'יפיטי פסיכולוג טוב בהרבה מכל הפסיכולוגים שהלכתי אליהם.
זה מראה כמה כל הקטע הזה די כושל..

וואי אני גאה בזה

לא מתבייש ורוב האנשים שחשובים לי יודעים על זה
לא מאוד עוזר לי אבל אני לא מתייאש(זה גם מסובסד לי ממשרד הביטחון אז אין לי בעיה למשוך את זה לתקופה ארוכה)

אישיית אני הלכתי בעבר
ולא אני לא מתבייש בזה אני גאה בזה שהלכתי

לא זה כמו רופא לכל דבר ולדעתי כל בן אדם צריך פסיכולוג.

אני הלכתי לפסיכולוג ועכשיו אני בטיפול ריגשי כזה

אני כבר לא הולכת, אני לא מתביישת בזה שהלכתי
לי לא עזר מאוד אבל גם לא באמת התמסרתי לתהליך
האמת לאחרונה מתלבטת אם לחזור אבל נראה

לדעתי , העזרה תלויה מאוד גם במטופל.
מי שבא באנטי וחסום, לא יכול הטיפול להצליח.
הטיפול נועד בכדי לעזור. מי שרוצה לעזור לעצמו, ישתף את המטפל בגילו לב , ויקבל כלים להשתנות וגם תמיכה.

לא הולכת אבל זה לא מביך או משהו אין מה להתבייש אבל גם אם לא רוצה לא חייב להגיד שאתה הולך אולי מבחינה של לשמור על פרטיות אולי מבחינה של באמת בושה שזה גם בסדר אולי מבחינה שאין כוח לשאלות זה כל אחד והתשובות שלו והכל בסדר זה לא בושה לדעתי

לא התביישתי ועזר מאוד בהצלחה, בהמשך פחות אבל זה החזיק אותי שפוי

לא מתביישת בזה אני הולכת לשם כי סוג של מכריחים אותי כי הם חושבים שאני צריכה לקבל מישהו על דברים שעברתי אבל בפועל זה לא באמת עוזר לי אלא באמת מה יותר מדי לעשות עם זה

זה לא מבייש אבל אני אישית שמה לב לאנשים שהולכים לפסיכולוג כי לפעמים יש להם יציאות כאלה שלא טבעיות להם לגבי נוסאים מסויימים

אני צריכה פסיכולוג לפי לא מעט אנשים
אבל יש לי את האנשים שאני סומכת עליהם
השאר אני לא מסוגלת
גם להגיד להורים שלי שאני צריכה פסיכולוג זה להודות שעובר עלי משהו שלא אמרתי להם כלום עליו

^זה גם מה שהיה לי הכי קשה בפעם הראשונה שהלכתי אבל בסוף הם ראו עליי שאני לא בטוב וכולנו חשבנו שזה רעיון טוב שאני אלך לטיפול

לא יודעת אם זה נקרא הייתי אצל מטפלת רגשית אומנם אין לה תואר אבל היא למדה כל מיני קורסים בסגנון, כל הזמן חשבתי אולי עדיף מישהי אחרת יותר מומחית גם היום חושבת ככה..., אבל במבט לאחור הייתה בנאדם מקסים וגם לקח לי זמן להיפתח אליה והיא הקשיבה ונתנה עצות, הקטע שהיא עוד הייתה המורה שלי ביסודי -_-

הייתי הולכת ולא הייתי מתביישת לרגע.
זה היה הדבר האהוב עליי בשבוע, הייתי מחכה לזה, התחושה של לפרוק לאדם זר, אחד שלא נמצא בחייך ביום-יום אבל בכל זאת שם בשבילך ובשביל להבין אותך. זה כל כך מטורף בעיניי.
טיפול פסיכולוגי וכל טיפוש נפשי אחר שהוא זה דבר מבורך! זה בנה וביגר אותי במהלך הגירושים של הוריי :)

אני הייתי הולכת הרבה
הפסקתי לפני כמה חודשים
זה דיי עזר לי בהתחלה, אבל בהמשך הרגשתי שאני לא צריכה אתזה יותר ואני מסתדרת יפה מאוד בלי זה.

אישית אני הייתי הולכת לטיפול נפשי טיפה יותר מעשור מאז שאני ביסודי וזה בכנות יכול לעזור מאוד אבל גם בו זמנית יכול לא לשנות כלום
אני כבר שנתיים לא בטיפול נפשי אבל זה בהחלט עזר לי אבל בעיקר רק בשנתיים האחרונות שלי בטיפול הנפשי

והדבר היחידי שבאמת קובע אם זה יוכל לעזור לך זה ההחלטה הפנימית שלך אם אתה באמת מוכן ורוצה לקבל עזרה
אני ממליצה לאנשים שחושבים לקחת טיפול נפשי לחשוב האם הם בכנות רוצים ללכת לטיפול בגלל שהם באמת רוצים להישתנות לטובתם או האם זה בגלל לחץ מהסביבה או כי הם חושבים שהם חייבים להישתנות אחרת יקרה משהו

להישתנות זה טוב וזה חשוב במיוחד אם אתם בנקודות בחיים שאתם מבינים שאתם לא יכולים לחיות באותה צורה יותר מבלי להמשיך ליצור לעצמכם עוד בעיות
אבל אם אתם רק רוצים את זה כי רע לכם
ואין לכם תיקווה או כי מישהו אחר מנסה לשכנע אתכם זה לא יעזור

תיקווה לא מגיעה לרוב מאחרים זה אמור להגיע ממך
אז אם אתם רוצים טיפול נפשי זה יעבוד בעיקר עבור אנשים שיודעים מה הם רוצים ושיש להם כבר תיקווה מעצמם
למי שלא כנראה שזה לא יעזור ורק יכביד גם על הנפש וגם על הארנק


ואגב אני לא מתביישת בזה
אני שמחה שלפחות הייתה לי את הפרבילגיה לקבל טיפול מגיל צעיר כי יש הרבה ילדים ונערים שלא מקבלים למרות שהם עברו דברים קשים שדורשים תמיכה מסויימת חיצונית

הייתי אצל כמה פסיכולוגיות שונות לאורך השנים האחרונות.
בעבר התביישתי בזה הרבה יותר, עכשיו אני פחות מתביישת בזה. ובכל זאת, זה לא משהו שאני מספרת עליו לאנשים סתם ככה - זה אישי, ורק אנשים שקרובים אליי יודעים על הצד הזה בחיים שלי.
האם זה עזר?
חלק מהטיפולים עזרו, חלק לא. זה היה תלוי במטפלת עצמה, בקשר שלי איתה, במוטיבציה שהגעתי איתה לטיפול, וגם באתגרים שהתמודדתי איתם באותה תקופה.
כשכל מה שרציתי היה להרגיש יותר גרוע, הטיפול לא עזר כי לא ניסיתי שהוא יעזור ולא רציתי להחלים. כשלא רציתי לחיות, הטיפול עזר כי הוא החזיק אותי במידה מסויימת, אבל זה לא היה מספיק כדי לאפשר לי להשתקם.
הייתי צריכה עוד דברים במקביל לטיפול הפסיכולוגי כדי שדברים יתחילו לנוע, בעיקר בנקודות נמוכות שהייתי בהן (הייתי צריכה מסגרת אינטנסיבית יותר, ותרופות).

זה לא דבר מבייש אחי ויש המון שהולכים, אם אתה מרגיש צורך או שהציעו לך על זה בתור טיפול כלשהו שווה לנסות.

התחלתי עכשיו, אני לא מתביישת בזה אני רואה את זה כמשהו אישי פשוט

לא. אבל אני שונאת אתזה

יקר,

נשמע שאתה מתלבט אם לפנות לטיפול פסיכולוגי.. שאולי אתה שוקל את האופציה הזו לאחרונה, ואולי היית רוצה להבין יותר לעומק מה תוכל להרוויח מטיפול, והאם יש בושה בלפנות לטיפול פסיכולוגי.. לא מובן מאליו שאתה שוקל את האפשרויות שלך ורוצה לקבל החלטה שתהיה מיטיבה עבורך..

אנחנו כאן בשבילך. אתה מוזמן לפנות אלינו, בצ'אט (בלינק המצורף). לשתף אותנו בהתלבטות שלך, ואנחנו נקשיב לך ולמה שתביא, נעזור ככל האפשר..

שולחת לך יד מושטת,

מחכים לך בצ'אט,

מתנדבת בסה"ר