אני עוד מעט בת 19 ואני מרגישה שאני לא מתקדמת לשום מקום בחיים שלי.

גם אני הרגשתי ככה עד שהבנתי שכולם מתפתחים בקצב שלהם... לא כל הפרחים פורחים בו זמנית

אני גם הרגשתי ככה
רק לקראת גיל 20 פתאום הרגשתי יותר חיונית ויותר משמעותית והחיים שלי לשם שינוי מתקדמים
השאלה מה את עושה ביום יום, את לא בצבא? עבודה?

שואל השאלה:
אני בשירות לאומי כרגע

אני מבין
תראי זה סוג של מעגל קסמים בעצם שחייבים לצאת ממנו
כאשר האדם לא עושה כלום עם עצמו הוא מרגיש ייאוש הייאוש מוביל לחוסר מוטיבציה ומימילא לא עושים כלום וכו' וכו'
תשבי עם עצמך תחשבי על אלו דברים את רוצה להתפתח מה את רוצה לחדש בחיים שלך לאן את רוצה להתקדם
בטוח יש משהו תעשי לעצמך רשימה ותתחילי עם זה
בהצלחה

אני באותה סיטואציה כמוך
בת 19, מרגישה חסרת תועלת כיאלו לא עשיתי כלום בחיי (שזה בתכלס נכון)
אבל אני מצליחה לאט לאט להרגיש כאילו אני מתקדמת, וזה לא בהכרח דברים גדולים.
זה דווקא בדברים הקטנים, לא לגעת בטלפון ולעשות דברים אחרים בזמן פנאי, אפשר לצייר, לקרוא, לכתוב (יומן, או כתיבה יוצרת, שירים)
כל דבר שהוא לא בהכרח להיות בטלפון. אפשר לעבוד, אפילו במשרה חלקית
ללמוד יותר על כל דבר בערך, כסף, מיסים, תובנות חיים.
תנסי כל יום לעשות משהו ותזכרי שלא כולם הולכים באותו הקצב וזה הגיוני לגמרי שאת מרגישה ככה
תלכי בקצב שלך ותעשי את האמצעים שלך

אני בן 21 ואני מרגיש ככה

היי יקירה,
קורא את המילים שלך ונשמע שבתוכך יש תחושת תקיעות, אולי גם תסכול מהקצב שבו הדברים קורים. ייתכן שאת מסתכלת סביב ורואה אחרים שמתקדמים, בעוד שאת מרגישה שאת עומדת במקום וזו תחושה שיכולה להיות מאוד קשה ומערערת. כמה לא מובן מאליו ששיתפת בזה כאן....
לפעמים יש תקופות שבהן ההתקדמות לא נראית לעין, אבל בפנים מתרחשים תהליכים של הבשלה, של חיפוש כיוון ושל הבנה עצמית. ייתכן שזו אחת התקופות האלה, שבה הכול עדיין מתעצב.
אולי יש מישהו קרוב שאת מרגישה בנוח לשתף אותו במה שעובר עלייך חבר, קרוב משפחה או אדם מבוגר שאת סומכת עליו לפעמים עצם השיחה כבר יכולה להקל קצת על התחושה הזו.

כמו כן, אני מתנדב בעמותת סה"ר סיוע והקשבה ורשת, מזמין אותך להיכנס לצ'אט אישי ואנונימי עם מערך המתנדבים שלנו בוואטסאפ 055-9571399 , שם תוכלי להמשיך לשתף ולהתייעץ, אם תבחרי בכך.

שלך,
מתנדב סה"ר