איך אנשים שמאמינים בניהיליזם קיומי יכולים לחיות את חיי היומיום מבלי להשתגע?

אנשים שמאמינים בניהיליזם קיומי מצליחים לחיות את חיי היומיןם דווקא כי הם מפנימים שאין באמת משמעות קבועה לדבריפ, ולכן אין טעם להילחץ או להיאחז במשהו חיצוני.
ההבנה שהכול חולף וחסר תכלית מוחלטת דווקא מרגיעה, כי אם אין משמעות אחת נכןנה, אז אפשר פשוט לבחור ליהנות מהרגעים הקטנים, לצחוק, לאהוב, לטעות ולחוות.
הידיעה שבסןף לא יקרה כלום ובמקרה הכי גרוע אני אמות וזהו מאפשרת פשוט להיות כאן, ולמצוא יופי בשהות עצמה.
אומרת בתור אחת כזו

גם אם בן אדם רואה את החיים חסרי משמעות מנקודת מבט רציונלית, יצר הישרדות תשאיר אותו חי דרך כל מיני דרכים(כמו פחד מהמוות). או גם תקווה שהמצב הנפשי הרע הסתדר שזה בעצם גם תרגום למנגנון ההישרדות. אין פה עניין של מוסר טוב או רע זו המציאות ואני חושב שלרוב בני האדם יש באמת יכולת לקבל ולהתמודד עם זה הבעיה שדתות חינכו אותנו שהיקום הוא משמעות קיומית מה שגורם לבני אדם טראומה מאוד קשה שיוצר תחושת ניתוק מהמציאות עצמה

אני גם לא מבין אבל אני יותר בקטע של אובסדיזם - אין משמעות אבל לא אמור להיות אז פשוט תחייה איך שכיף לך ושום דבר לא משנה בכל מקרה

רובם לא חיים כניהיליסטים הלכה־למעשה

הם מצליחים לחיות כי הם ממציאים לעצמם משמעות אישית גם אם אין משמעות אובייקטיבית.
במקום להשתגע מהאין-סיבה, הם בוחרים ליצור סיבה: אנשים, חוויות, מטרות קטנות, יצירה, אהבה וזה מספיק כדי להחזיק את היום-יום.