חוות דעת על כתיבה, אזהרת טריגר- אנורקסיה

22/10/2025, יום רביעי, 20:30


עוד משקולת, ועוד אחת.
בתוך הסוודר, שהם לא יראו כלום.
אם הם יגלו אז לא יתנו לה להמשיך, ואז איך היא תראה יפה? תרגיש יפה?
לשתות קצת מים, שהבטן תתנפח רק קצת...
עוד קצת פחמימות, עוד משקל, נוציא את זה אחר כך...

היא מגיעה לשם, פותחת את הדלת, בקושי מצליחה להזיז אותה.
תוקף אותה כאב ראש, אבל היא חייבת לחייך, אפילו רק קצת. אם לא, יעלו עליה.
זה הגוף שלה, החלטות שלה.
"נראלי שעליתי קצת הפעם", היא מנסה לשכנע אותם בחיוך, נכנסת לחדר בהליכה טיפה עקומה.
היא עוד רגע תיפול.

השקילה עברה בהצלחה.
אבל הדרך הביתה קצת פחות...
המעלית לא תקינה, יש רק מדרגות...
במדרגה החמישית היא כבר נפלה, שום אנרגיה בגופה החלש והצנום.
עוד קצת, היא זוחלת מעט, סופסוף מגיעה.

היא סגרה את הדלת וקמה זקופה, עם קצת סחרחורת.
האוכל הגיע.
היא לוקחת משולש פיצה אחד, רק אחד.
שהפך לחמישה, ומשם לתשעה...
ושוב אותו הטריק, נוזל מגעיל וסמיך, בצבע כתמתם.
סירחון.

ופתאום היא שמה לב, נוטף לה דם מהשפתיים.
היא הסתכלה לרגע במראה,
הורידה מעליה את הסוודר, ובהתה בהשתקפות שמולה.
מי זאת?
לא אני.

לא על זאת אני רוצה שיסתכלו! נכון?
זה לא נראה כמו האחת בתמונה, לא ככה הייתי אמורה לצאת!

היא משתעלת, טיפות דם מטמאות את המראה.
היא נופלת לרצפה,
"מה עשיתי?"
ואז היא פשוט התעלפה.


*את הקטע הזה כתבתי בנושא אנורקסיה מזווית מבט של אדם אחד. כל אחד מקבל את זה שונה.
תקחו את הקטע הזה איך שאתם רוצים, אבל ככה זה מרגיש.
לפחות אצלה.


(הייתם מעלים את זה לאינסטגרם?)