האם צער וחרטה מאפשרים לאדם עם פגם גנטי מסוים, להיהפך לאדם טוב יותר?

קצת רקע
א. האדם נולד עם מערכת ידע מאוד מצומצמת, הרי יש לו כמה רפלקסים בלבד.
ואז הוא גדל ולמד, הלמידה הזאת בונה לו מערכת ערכים שלמה, שגורמת לו להזדהות איתה לרוב בליבו, ולחשוב שאלו תכונות הנפש שלו.
קניבל לא הרגיש רע כשאכל בן אדם.
ב. מצד שני יש תכונות גנטיות של האדם, כמו חכם, פסיכופט, נטייה לרצוח. ואי שם שאר האנשים על הספקטרום כנראה.

המקרה של השאלה הוא מקרה שבו האדם נולד עם נטייה לרצוח, והוא מתמודד מול מערכת הערכים שלו ששוללת את זה.
יש לו כמובן קונפליקט עצום.

עכשיו יש שני מקרים:
1. מקרה אחד: מערכת הערכים כל כך חזקה כך שהיא גוברת על התכונות האישיות שלו, והוא חוסם את האופציה הזאת "מראש" מכלל אפשרות. וכך באמת תכונה זו לא פועלת, וייתכן שהוא לא מודע אליה כלל.
2. מקרה שני: מקרה בו הוא כבר חווה את הריגוש למשל בגיל קטן, לפני שהוא הבין שזה רע הוא כבר התעלל בחיה קשות, והרגיש כל כך טוב.
פה נוצר לו קונפליקט משמעותי בין הרגש של ההנאה שהוא זוכר היטב, לבין מערכת הערכים שלו.
והקונפליקט הולך וגדל, הולך וגדל, הוא מתקשה נורא, ככל שהוא חושב על הנושא.

ואז מגיע הרגע והוא עושה את הנורא מכל, ברגע לא מתוכנן- תכונותיו גוברות על ערכיו.
לאחר מכן הוא בוכה את חייו, מרגיש רע, מקיא, רוצה להסגיר את עצמו.
ופה מגיעה הרגע החשוב לדעתי, אם הוא מצדיק את עצמו או לא.
האם הוא מזלזל בערכיו וממשיך.

אם הוא מזלזל בערכיו, די מהר הוא יהפך לרוצח סדרתי.
אבל השאלה שלי מה קורה אם הוא לא מצדיק את עצמו, והוא כן מנסה לשנות את דרכיו, כי מערכת הערכים שלו חשובה לו ביותר.
פה נוצר חרטה, הוא מבטיח לעצמו לא לעשות זאת יותר. ייתכן מסגיר גם את עצמו למשטרה.

השאלה מה קורה אחרי החרטה? האם השתנה משהו?
מהי דעתכם?

לדעתי החרטה לא פתרה את הקונפליקט, הקונפליקט יחזור אליו שוב.
אבל הפעם מתווסף עליו החרטה מהפעם הקודמת. לכן זה מערכת הערכים + החרטה vs התכונות.
אז הוא יפול שוב. ועדיין יצטער כפול.
אבל בקונפליקט הבא, יהיה לו מערכת ערכים + החרטה כפול 2 vs התכונות.
בשלב מסוים זה יעצור את הקונפליקט. אחרי כמות מסוימת של חרטות שתצטבר ותיתן משקל נוסף למערכת הערכים.

הערה-
זה גם נכון להתמודדות מול התמכרות, ולהתמודדות של שני גורמים נפשיים עצומים שנלחמים.