7 תשובות
כן וכולם חוו משהו קשה במהלך חייהם
שואל השאלה:
לא לגבי מה? שאלתי כמה שאלות חחח
לא לגבי מה? שאלתי כמה שאלות חחח
אנונימית
בן אדם עם בעיות בריאותיות או נפשיות, או בן אדם עם בעיות כלכליות, או בן אדם עם בעיות במשפחה או חברתיות
יאח אין האחד שחיים רק מחיכים איליו
יש רגעים פחות טובים ויש יותר
החיים שלי די מורכבים יש לי הזיות לא פשוטת
ומצב שלי די מורכב !
יש רגעים פחות טובים ויש יותר
החיים שלי די מורכבים יש לי הזיות לא פשוטת
ומצב שלי די מורכב !
אנונימי
חיים קשים זה לא משהו קשה אחד בעיני, אני חוויתי חיים מאוד קשים. אצלי אישית זה כולל אלימות מינית, אלימות פיזית ואלימות נפשית. וכמובן ההשלכות של זה הופכות את החיים שלי לקשים, העובדה אני מתמודדת עם התקפים של חרדה, עומס חושי, פוסט טראומה. הפרעות אכילה ובעיות שינה. אלו הדברים שהופכים את החיים שלי לקשיים, כי אני מוגבלת ביכולות שלי כמעט בכל דבר וזה מאמלל אותי.
אז בעיני חיים קשים זה אומר שאתה לא יכול להתנהל לבד, לא מסוגל להתמודד בעצמך עקב חוויות קשות פיזיות ונפשיות.
אז בעיני חיים קשים זה אומר שאתה לא יכול להתנהל לבד, לא מסוגל להתמודד בעצמך עקב חוויות קשות פיזיות ונפשיות.
חיים כמו שלי
חיים קשים הם לא דבר שאפשר למדוד באותה סרגל לכולם כי זה אינדיבידואלי כל אחד מרגיש אותם אחרת.
אצלי, אמא נפטרה כשהייתי רק בת 7, וגדלתי בלי אבא. עם השנים גם היו לא מעט בעיות במשפחה. מתוך כל זה פיתחתי חרדות, והתחלתי להתרחק מאנשים, לסגור את עצמי, ולפחד להכיר חברים חדשים.
אני חושבת שגם בריונות, חרמות ובדידות מתמשכת בילדות נחשבים חיים קשים. זה לא חייב להיות רק אלימות פיזית או קשיים כלכליים כדי להשאיר צלקת. לפעמים הכאב החברתי ההרגשה שאתה לבד, שלא רואים אותך ושדוחים אותך פוגע אפילו יותר עמוק. הוא שוחק את הביטחון העצמי ומשאיר סימנים לשנים קדימה.
פגשתי אנשים שנשאו איתם את הפצע הזה גם לבגרות. חלקם הרגישו שהם לא שווים, שהעולם לא רואה אותם. אחרים דווקא הצליחו להפוך את הכאב לכוח להיות יותר רגישים, לפתח אמפתיה, ולמצוא את הדרך הייחודית שלהם, גם אם היא לא הייתה חלק מהחבורה הרגילה.
בסוף, כל אחד נושא את הסיפור שלו.
אצלי, אמא נפטרה כשהייתי רק בת 7, וגדלתי בלי אבא. עם השנים גם היו לא מעט בעיות במשפחה. מתוך כל זה פיתחתי חרדות, והתחלתי להתרחק מאנשים, לסגור את עצמי, ולפחד להכיר חברים חדשים.
אני חושבת שגם בריונות, חרמות ובדידות מתמשכת בילדות נחשבים חיים קשים. זה לא חייב להיות רק אלימות פיזית או קשיים כלכליים כדי להשאיר צלקת. לפעמים הכאב החברתי ההרגשה שאתה לבד, שלא רואים אותך ושדוחים אותך פוגע אפילו יותר עמוק. הוא שוחק את הביטחון העצמי ומשאיר סימנים לשנים קדימה.
פגשתי אנשים שנשאו איתם את הפצע הזה גם לבגרות. חלקם הרגישו שהם לא שווים, שהעולם לא רואה אותם. אחרים דווקא הצליחו להפוך את הכאב לכוח להיות יותר רגישים, לפתח אמפתיה, ולמצוא את הדרך הייחודית שלהם, גם אם היא לא הייתה חלק מהחבורה הרגילה.
בסוף, כל אחד נושא את הסיפור שלו.
באותו הנושא: