גם לכם יש רגעים שאתם כל כך שונאים את אחד מההורים שלכם, שאתם בטוחים שכשתיהיו גדולים וכבר לא תצתרכו אותם אז לא תשמרו איתם על קשר?

היו לי כמה כאלה...

כן..

לאא..

זה קורה לי לפעמים, אבל אני יודעת שאני אומרת את זה מתוך עצבים ואני לא מתכוונת לזה באמת..

כן אבל בסופו של דבר הכל יהיה בסדר זה סתם חשיבה כזאת של רגע ואז משהו אחר משכיח את זה

כן ברור, אבל אני בחיים לא אעשה להם את זה

לי תמיד יש את זה... למשל כשאמא שלי צועקת עלי ולפני היא רבה עם הסבתא.. איזה קרצייה זה?

מודה באשמה.
אמרתי את זה כבר כמה פעמים, אבל הם אשמים.
הם תמיד מעצבניים אותי, אז אני אומרת דברים שאני מתחרטת עליהם.
אבל ההורים שלי, לוקחים הכול בהומור.
ת'כלס, מה נעשה בלי ההורים!

לא...
אמרתי כמה פעמים שאני לא רוצה שום קשר אבל בגדול מי יעשה לי בייביסיטר?! סתם חח אין על ההורים

לא.. תגידו תודה בכלל שישי לכם הורים -__-

לא אבל כשאני מתחילה להתעצבן על אחד מההורים שלי אני חושבת שכשאני יהיה גדולה אני לא יעשה את זה לילדים שלי

ממש לא ב"ה גם ברגעים הכי מעצבנים ידעתי שאני אוהב אותם