איך להיפטר מחרדה חברתית ?

לכי לפסיכולוג

להעז לעשות מה שקשה לך, מנסיון
רק זה עזר לי לשפר את המצב משמעותית

גם לי יש. כבר מלאא שנים. זה לא יכול להיעלם כבר אומרת . זה רק משתפר ואת לומדת איך להסתדר עם זה יותר ואיך לא לתת לזה לתקוף אותך בכל מקום אפשרי.

שואל השאלה:
זה כל כך מעיק וכואב לי

לעשות למרות הפחד
ולהיות מוכנה לזה שזה לא יהיה מושלם
ככל שאת נמנעת החרדה מתגברת

אני כלכך מצטרפת לשאלה
זה מקשה עליי בטירוף

אני כל כך מבינה אותך את לא מבינה אפילו

ורק לי זה קורה שאני גם עם המשפחה ועם חברות?

תחשבי על זה ככל שאת נמנעת להתמודד עם פחד הוא מתחזק

אבל אם נבקש משהו ממוכר נגיד או שנלך סתם ברחוב יצחקו עלינו וידברו עלינו ויחשבו שאנחנו מוזרים

טיפול בחשיפה
להילחם בזה

תלחמי בזה

הקטע שגם שנלחמים
כל התסמינים מתקיימים
חרדה חוסר אוויר להאדים לגמגם להתבייש

אני מזדהה איתך ממש אני רוצה להיפטר מזה

אני חושבת שקשה להעלים את זה לגמרי, כן אפשר להתמודד יחד עם זה.
תעזי להכנס למסגרת עם אנשים, אפילו תעשי לך איזו רשימת נושאי שיחה בראש..
חי מאוד עזר נגיד להתחיל לעבוד ובעיקר עבודות עם אנשים (קופאית לדוגמה( וככה לאתגר אותי כל יום בפן הזה עד שבהדרגה החרדה החברתית פחות ופחות משפיעה עלי.ץהיא כן קיימת ואני מרגישה אותה בסיטואציות מסוימות, אבל היא פחות משפיעה עלי ביום יום בסביבת אנשים.

מצטרפת לשאלה ברמות,
זה באמת מעיק,וזה משפיע על התפקוד היומיומי מאוד,ואני מבינה אותך,
להתמודד עם כל דבר שקשור באנשים זה קשה,
אפילו אם זה רק לצאת מהבית,
אפילו אם זה סתם דברים שלאנשים אחרים זה נראה הכי פשוט שיש,
לנו זה מלחיץ ומפחיד
ועשיתי המון המון שטויות ודברים הזוייםם בגלל החרדה לפעמים מתוך ריפלקס ושאפילו לא שמתי לב,
כל החיים שלי סובבים סביב חרדה חברתית,

בסופו של דבר,החרדה החברתית יכולה ומשפיעה על מה שאת הולכת לומר,להגיד, להתנהג,האם ללכת או לא ללכת לאותו מקום?, האם לומר את זה או לא? ,מה יחשבו עליי אם אני אגיד את זה או אעשה את זה?
זכרי שהם לא יודעים מה עובר לך בראש,
הם לא יודעים אם אחרי שאמרת את המילה ההיא את מרגישה רע בגללה,הם לא יכולים לדעת מה את מרגישה או חושבת,
ואת יכולה לשנות את המחשבות שלך ,( עם כמה שזה קשה ואני בטוחה שאת מאמינה במחשבות השליליות שלך, גם אני ככה),
אבל את באמת יכולה לא לתת לזה להשפיע,

תחשבי על זה - הרבה מהאנשים יוצאים מהבית,אומרים מה שהם רוצים, פוגשים אנשים וכו' וכו' וכו'( אני אומרת כדוגמה כי אני לא באמת יודעת על אילו דברים בדיוק זה משפיע עלייך וכמה החרדה גבוהה)
אז למה בעצם שאת לא ?
את לא חריגה,
את גם יכולה לעשות את כל הדברים האלה מבלי שזה יהיה מוזר או חריג.
עם כמה שאני מבינה אותך,באמת,
אני הבנתי עם הזמן - שזה לא רק שלאנשים אחרים אכפת,
כי בסופו של דבר גם כאלה שיודעים שאחרים אמרו / חשבו עליהם דברים מסוימים בהתאם למה שהם עשו/ אמרו ,לא באמת היה אכפת,
אז זה בעצם - שלנו אכפת שלאחרים אכפת , מבינה?
אנחנו בוחרים לשים את הדגש על זה או על זה,
בזמן שיש אנשים שבוחרים שלא ואומרים לעצמם שלא אכפת להם מהם.

החרדה החברתית שלי היא חלק בלתי נפרד מהחיים שלי,זה מקשה עליי,
זה מעיק,
החרדה החברתית שלי גבוהה ,
ואני נמנעת המון ,אפשר להגיד שאני אפילו נמנעת מלחיות בגללה.
אין לי מילים להסביר לך כמה אני מבינה אותך,
והלוואי שיכולתי לעזור לך יותר,
ולכל מי שיש לו חרדה חברתית,
כי זה באמת משפיע באופן שאני לא מאחלת לאף אחד לחוות - במיוחד ככל שזה גבוה וככל שאתה מונע מעצמך יותר,ככה זה יותר נורא.
אם את רוצה לדבר עם מישהו בנוגע לזה את תמיד יכולה לפנות אליי בפרטי

אני יכול לשתף מהעיניים שלי, גם אני סבלתי מחרדה חברתית ממש קשה, והצלחתי להפחית אותה המון בכוחות עצמי. מה שעזר לי זה שילוב של חשיפה הדרגתית למצבים שהלחיצו אותי, במקום לברוח מהם, יחד עם עבודה על המחשבות שהיו עולות לי לפני ובמהלך סיטואציות חברתיות.
לא ציפיתי מעצמי להיות מושלם מיד הייתי גאה בכל צעד קטן. גם לשים לב להצלחות הקטנות ולתת לעצמי קרדיט היה ממש חשוב.
כל אחד עובר את הדרך שלו אחרת, אבל אם את רוצה אני יכול לשתף אותך בכמה כלים שעבדו בשבילי,
בהצלחה!:)

^מסכים עם זה
הדרך היחידה הוא להתמודד עם זה

שואל השאלה:
אשמח שתשתף^^

מה שעזר לי בהדרגה היה להתחיל בקטן:
להגיד שלום לאנשים שאני מכיר קצת.
להישאר עוד כמה דקות בסיטואציה במקום לברוח מיד.
להזכיר לעצמי שרוב האנשים עסוקים בעצמם ולא שופטים אותי כל הזמן.
וכשהדופק משתולל או שנכנסת לחרדה לקחת נשימה עמוקה דרך האף, לספור עד 4, ואז לשחרר לאט דרך הפה.

לאט לאט גיליתי שזה נהיה קל יותר. לא נעלם לגמרי, אבל כבר לא מנהל אותי.
הדבר הכי חשוב שלמדתי אל תחכי שהחרדה תיעלם כדי לפעול, אלא תפעלי למרות שהיא שם. כל צעד קטן כזה הוא ניצחון.

(רציתי להוסיף שהחרדה שלי הייתה מאוד קשה אפילו היו לי טיקים וגם את זה עברתי)
ואני כאן בשבילך, תמיד.

לחגוג הצלחות קטנות
לשתף אנשים מסביבך, ההורים שלי לא ידעו בכלל עם מה אני מתמודדת ואני כעסתי עליהם שלא היה להם מושג. כשסיפרתי להם, זה פשוט כל כך עזר כשיש עם מי לשתף ולדבר על זה. למרות שהייתי בטיפול (עם מישהי לא מקצועית שרק החמירה את זה) זה ממש לא אותו דבר כמו לשתף עם הורים או עם מישהו קרוב.
עוד דבר שעזר ועדיין עוזר, זה לא להכליל את עצמי כל כך. לא לתת לה כל כך הרבה מקום בדיבור ובמוח שלי. צעד משמעותי שלי היה להפסיק להשתמש במושג חרדה חברתית, הרגשתי שזה תוקע אותי במקום ומכריח אותי להצמד לביטוי הזה.
אנחנו לא הבעיה, מרגיש שהיא סתם נדבקת לאנשים רנדומליים והורסת להם את כל המחשבות ונותנת להם להאמין שהם הבעיה ושיש בהם משהו לא בסדר.
זה נחמד לזכור שאין לנו באמת משהו שהוא לא בסדר. לא יודעת, זה גם משהו שעזר לי.
פשוט מרגיש לי שזה בקושי אפשרי להתמודד איתה כשמאמינים בה כל כך שהיא קיימת ושאנחנו לא בסדר.
וגם עשיתי דברים קטנים, ללכת לדבר עם המוכר, ללכת לקנות משהו
וכל הצלחה הייתה כל כך טובה ומספקת, אבל לפניה יש מלא מחשבות וזה כן קשה.
אבל באמת שכלל שעשיתי עוד זה נהיה יותר טוב. ובאמת שכל הצלחה הייתה פשוט הרגשה מדהימה.

לעשות לאט לאט בייבי סטפס.
פעם להסתכל בעיניים פעם לדבר טיפה פעם לדבר קצת יותר.
כל פעם לנסות להתקדם טיפה ולראות שלא קורה

עזר לי ללכת להמון ימי מיונים
למקומות
בכל יום אתה מכיר אנשים חדשים
ואין לך ברירה אתה לא בטלפון אתה מגיע לדבר להכיר לראות מה קורה וזהו

להעז לעשות ולשים פס על הפחד
זה מה שעזר לי

תנסי לפתח שיחות עם אנשים שאת רואה שלא ישפטו אותך על כלום. תפתחי שיחות קטנות בהתחלה וזה יעזור. תזכרי שהאנשים הזרים ישכחו מזה אחרי שבוע לפחות אם לא עשית משהו ממש מפגר

אני מתמודדת עם חרדה חברתית מאז שנולדתי והתחלתי לנסות להיפטר ממנה לפני 3 שנים, יכולה לומר לך שרק עכשיו אני רואה שזה מתחיל להעלם באמת. באמת שהדבר הכי חשוב זה להזכיר לראש שמה שאת חושבת זה רק בראש, לא המציאות בשום צורה. תתמודדי עם החרדה שלך כל יום, זה משהו שמצריך אימון, ותמיד תעשי לא משנה כמה זה יפחיד אותך, ברגע שאת עושה כל יום משהו שמפר את ההסכמה של החרדה החברתית בראש, המחשבות האלה יתחילו לקבל פחות חשיבות אצלך, עד שלאט לאט לא יהיה לך אכפת.
בכללי אני אשמח לעזור לך עם זה אני יודעת כמה זה קשה (:

אחות אני יכולה להגיד לך שגם אני מתמודדת עם חרדה חברתית ואני חושבת שהמפתח להתמודד עם זה זה להבין מאיפה היא נובעת.
אצלי החרדה נבעה בעיקר מחוסר ביטחון עצמי גבוה מאוד בעיקר במראה וברגע שהתחלתי יותר לאהוב את עצמי ולהעריך את עצמי החרדה יותר נרגעה.
עזר לי מאוד להבין שגם אני לא ככ מעניינת אנשים ושגם אם עשיתי את הפדיחה הכי גדולה בעולם אף אחד לא באמת יזכור את זה רק אני. תחשבי על זה, כמה פעמים ראית פדיחות שאנשים עשו ברחוב או דברים כאלה? זה באמת העסיק אותך ולקחת את זה איתך אח"כ? אני מניחה שלא, כי בסוף לכל אחד יש את הצרות שלו
פשוט ברגע שאת נכנסת לחדר תנסי להיות עם מלא ביטחון אפילו תשחקי אותה ותביני שאף אחד בחדר לא באמת יותר שווה ממך או משהו ושכולנו בסוף בני אדם.
בהצלחה3>

תלכי לטיפול באמת חבל, יודע שזה קשה לעשות את הצעד הזה אבל את לא מבינה איך אני מתחרט על זה שלא טיפלתי בזה בגיל צעיר יותר
הכמות דברים שפספסתי שהפסדתי, התסכול... (במיוחד אם את לפני צבא, חבל להעביר את התקופה הזאת בחרא הזה)
להקשיב לעצות פה של אנשים זה יפה וטוב אבל בסוף זה בעיה הרבה יותר עמוקה
אני אישית הולך להתחיל בקרוב טיפול cbt ומתחרט שלא רציתי לעשות את הצעד הזה עוד לפני, תקראי על זה זה נשמע מאוד מבטיח