אני שונאת הבית הזה (פריקה)

תדברי עם אמא שלך על זה את חייבת להסביר לה את המצב

תדברי עם אחותך שתתחיל לבלגן פחות ולעזור לך לנקות כי כבר לא תינוקת

שואל השאלה:
כל מה שאני עושה זה לדבר איתה על המצב והיא כל פעם חושבת רק על עצמה וקוטעת אותי ואומרת איך אני לא מתביישת לדבר עליה ככה ושהיא עושה הכל והיא באמת שלא עושה את המינימום, אם היא תראה את מה שכתבתי היא תרכל עלי עם כל מי שהיא מכירה ותראה כמו אמא טובה היא

תשבי עם אמא שלך ותדברו באמת אבל
תקשרי אותה לכיסא עד שהיא תפנים (זה בצחוק אבל הבנת את הפואנטה)

נשמעת התמודדות כל כך קשה. אני מצטערת שהגעת למצב שזה ככה מציף אותך רגשית
אל תוותרי היום על מפגש עם חברים, גם אם זה לא יהיה אצלך נשמע שאת צריכה אותם קצת להתרענן ולהחליף נוף
לגבי אמא - בבקשה תציבי מולה עובדות שמהיום והלאה מצב כזה לא יחזור על עצמו ושאת לא מוכנה להמשיך לשאת על הגב שלך את הטינופת של כל הבית. תקחי את אחיות שלך ואמא ותתחילו לסדר הכל מאפס למאה בלי תלונות והפסקות
לחיות בסירחון כזה זה מסוכן נפשית ובריאותית לכולכן

שואל השאלה:
אחותי בת ה13 נכנס לה משהו שאני אומרת לה לאוזן ויוצא מהאוזן השניה, לא אכפת לה

אז תעזבי הכל אל תנקי אחרי אף אחד תעשי דברים לעצמך מתישהו אמורה לעלות מודעות, ולגבי החברים שלך את יכולה להיפגש איתם מחוץ לבית. אל תתיאשי אם קשה לך תגידי לאמא שלך שתתחיל לעזור ואם אף אחד לא יעזור אל תעשי פשוט, זו לא אחריות שלך.

^^יש לך אפשרות לפנות למבוגר שאמא שלך מכבדת שיבוא אל הבית שלכם ויטיף קצת מוסר למשפחה? חייבים לפקוח להן את העיינים למציאות

שואל השאלה:
אנחנו רוצים לאפות משהו וכולם לא יכולים בבית שלהם
ורק לי זה תמיד מפריע, הם ממש חיות לא אכפת להם לחיות ככה

שואל השאלה:
^^אבא שלי, אבל אני לאחרונה מכניסה אותו לריבים וויכוחים עם אמא שלי הרבה..

הי יקרה,
נשמע שאת בסערה וגם מתמודדת עם אחת כזו לאורך זמן.
קודם כל, רוצה לומר לך שזה לא מובן מאליו לשתף ככה במרחב, באומץ ובגילוי לב. מחזקת אותך על המעשה הלא פשוט והכל כך אמיץ הזה.
לפעמים נדמה שאין לנו אחיזה בדברים שאמורים להיות מאוד בסיסיים בעיני העולם, כמו בית, כמו משפחה... אולי נדמה כי יש לנו סוג של סטטוס בו המשפחה שלנו אמורה להיראות ולהתנהג וכשהיא לא- זה קשה לנו, זה מפריע לנו מאוד עד שאנחנו מוותרים על עצמנו בכדי לדחוף אותה לשם, ל"סטטוס" הזה שהיא אמורה כביכול להיות בו. אבל כמו שאמרתי בתחילה, לפעמים אין לנו אחיזה והשפעה על הדברים האלו...
ולכן, כשאין לנו אחיזה במשהו אחד, כדאי אולי להסתכל סביב ולראות במה כן יש לנו אחיזה? אולי במרחב החברתי? אולי במרחב של בית הספר או הפעילויות של אחר הצהריים? אולי במשפחה המורחבת? אולי שם האור שלנו נראה ובוהק למרחקים. אולי שם, שם אנחנו באמת נראים, נשמעים, נוכחים ואהובים. ושם יכולה להיות לנו, אחיזה נעימה וטובה. ואולי גם השפעה...
אני יכולה לשמוע שהמצב שאת נמצאת בו הוא לא פשוט לך, והוא מורכב בעיקר מכך שאת מרגישה לבד במערכה, מול אחייך והורייך. וזה אכן יכול להיות קשה ומורכב. בעיקר כשחשובים לך הסדר, הניקיון והארגון, זה כנראה אומר שהבית חשוב לך, שהסביבה שלך חשובה לך, ויותר מזה- שאת חשובה לעצמך...
אני מזמינה אותך לא להיות לבד בזה.
אני מתנדבת בסה"ר, מרחב פתוח ובטוח לשיתופים ולרגשות, בלי שיפוטיות, מלא באוזן קשבת, חמלה ואהבה.
מזמינה אותך לדבר ולפרוק, לאוורר את הרגשות ולנקות, אפילו קצת, את הלב.
מס' הוואצפ שלנו הוא 055-9571399 ובנוסף, מצרפת לך גם לינק לצ'אט.
שלך,
מתנדבת סה"ר.