אני כותבת לעצמי לפעמים ביקורות על ספרים, מה אומרים?

פאנק 57 - פנלופה דלאגס
יש לי הרבה מאוד דברים להגיד על הספר הזה אבל משעמם הוא לא היה.
שונאים לאוהבים, לא טרופ שאני מחבבת במיוחד כי לרוב הוא כתוב פשוט מחריד והוא סתם מן "משחק" אבל בספר הזה? זה היה מדהים, היה כתוב בצורה מעולה. חברים לעט, נאלצו לכתוב אחד לשנייה מכתבים מאז כיתה ה בעקבות טעות של המורים ומאז עברו שבע שנים והם לא הפסיקו לרגע.
הוא כותב שירים והיא המוזה שלו. היא יפהייפיה והוא מה? אה כו. ילד רע.
הכתיבה זרמה, העלילה לא הפסיקה לרגע ועם זאת היא לא הרגישה אינטנסיבית מדי, התפתחות דמותה של ריאן הייתה מדהימה ועברתי איתה חתיכת תהליך.
אבל, ויש כאן אבל גדול, יש סיבה שדירגתי את הספר בארבע כוכבים ולא חמישה מושלמים.
הספר פשוט לא היה מספיק, ואני אסביר.
רציתי יותר. רציתי יותר מהרגעים האלה של מישה וריאן. ריאן עברה תהליך רציני אבל מישה? הרגיש לי שהוא תקוע במקום. כאילו הוא נמצא שם ליופי. סתם עוד ניצב רקע. רציתי לדעת עוד על מערכת היחסים של מישה ואביו. הכל היה נראה לי נורא שטוח לגביי מישה. הוא דמות מעולה ולכן לדעתי היו צריכים לתת יותר ידע עליו.