איך מתמודדים עם הדחף?

את חייבת למצוא דברים אחרים לחשוב עליהם

את יכולה לשים גומייה על היד ולמתוח אותה ולעזוב בכל פעם שאת מרגישה צורך

או לצייר פרפרים במקומות שאת נהגת לחתוך בהם ולתת לכל פרפר שם של מישהו שממש חשוב לך

את יכולה לשמוע שירים שלא מזכירים לך את הדחף הזה

אממ ואת יכולה לחבק דובי לי זה ממש עוזר אני מניחה

תתני לעצמך מטרות קטנות
להיות נקיה יום, להיות נקיה 3 ימים, להיות נקיה 5 ימים, להיות נקיה שבוע
לאט לאט תגדילי את זה
זה מאוד עזר לי והיום אני חוגג 200 ימים נקי

calm harm
וטיפול נפשי❤

היי לך,
ראיתי ששיתפת לפני מספר ימים וחשוב לי מאוד להגיב.
נשמע שאת מתמודדת עם תקופה מאוד סוערת, וייתכן שהרגשות שאת חווה מרגישים לפעמים משתלטים עד כדי כך שהגוף כולו מגיב לזה, והדחף לפגוע בעצמך מתעורר.
מהמילים שלך עולה שאת מאוד מודעת למה שקורה בתוכך, ושיש בך גם קול שכבר לא רוצה להיות במקום הזה, גם אם זה מרגיש כרגע כמעט בלתי אפשרי. נדמה שהכאב שאת נושאת איתך לא תמיד מקבל מענה מספק, ושזה מקשה מאוד להחזיק את היום-יום.
אם אני מבינה אותך נכון, את עושה מאמץ עצום להחזיק מעמד גם כשאין "כלים" חיצוניים לפגיעה, כאילו את נלחמת מבפנים בכל פעם מחדש.
עצם השיתוף שלך כאן, דווקא כשהכול כל כך טעון לא מובן מאליו.
כתבת שאת נמצאת בטיפול פסיכולוגי, וזה חשוב מאוד. יחד עם זאת, אני יכולה לשער שלפעמים מרווח הזמן בין הפגישות משאיר אותך לבד עם הדחף. אולי יש מישהי מהסביבה הקרובה חברה, אחות, דודה שתרגישי בנוח לפנות אליה גם בין לבין, אפילו רק כדי לומר "קשה לי עכשיו"? לפעמים רק הידיעה שמישהו איתך בזה יכולה להקל, אפילו קצת.
אם תרגישי שזה יכול להתאים לך, אני מזמינה אותך לפנות לצאט או לווטסאפ של סהר עמותת סיוע והקשבה ברשת. זה מקום בטוח, בלי שיפוטיות, שאפשר פשוט לדבר בו על מה שעובר עלייך בקצב שלך וכמה שמתאים לך לשתף.
מספר הווטסאפ: 055-9571399
מצרפת גם לינק לצאט.
שלך,
מתנדבת סה"ר