אתם מרחמים על הילדים שמתים בעזה?

לא

חחחחחחח לא

לא

לא

לא

לא שימותו ושגם יסבלו בתהליך

כן ברור
מאוד מרחמת על מישהו שעוד עשרים שנה יכנס עם אקדח לשרונה וירה בי

לא

זה הגיוני להרגיש אמפתיה כי אנחנו אנושיים אבל אז נזכרים בנסיבות שזה קורה ושעוד כמה שנים כנראה גם הם יהיו חלק מהנסיבות האלה

לא הם יגדלו בתור רוצחים

תשובה קצרה, כן

קצת.
זאת אומרת, בכלל לא במידה שמשנה משהו בחיים שלי.
אבל אין לי ספק שלא הייתי שורד את מה שהם עוברים.

אין ילדים שמתים סתם בעזה. זה הכל כדי שנוכל להחריב את הטרור.

מבחינתי שישרפו העמלקים

לא!

שימותו כל הערבים

בטח, חבל לי מאוד על חיים שנוצרים לתור כור של שנאה וגם מסתיימים בו

ממש לא שימותו כולם שם ברכה

העזתים ידועים כמקריבי ילדים, וגם מחנכים את אותם הילדים להיות מחבלים, בסופו של יום אימהות בעזה מקבלות מעמד בשם אום אם הילדים שלהן טרוריסטים כמו אום נדאל
גם למשל ב2001 היה את אותו סיפור עם "ילדים חפים מפשע"
ב2023 הם פלשו לישראל באירועי ה7 באוקטובר.

צריך לזכור שכל העזתים בסופו של יום פולשים וכל המטרה שלהם זה לכבוש את ישראל ואפילו להרוג את פלסטיני ישראל, ישראל חילצה מהשבי פלסטינים ועדין אנשים לא יודעים מה ההבדל בין הפלגים

כן. אני יודע שאין כל כך ברירה, ומה נעשה, זאת מלחמה- אבל אני מרחם עליהם בתור בני אדם. על עצם זה שהם ילדים קטנים שנולדו לתוך זה, לא הייתה להם שום בחירה, והם לא יכלו להישאר בחיים. אז גם אם יכול להיות שגם בתור ראש ממשלה או משהו לא הייתי פועל אחרת, לרחם אפשר. וכדאי. לרחם, להיות אמפתיים- זה אנושי. גם אם בסוף אנחנו במלחמה ואין ברירה.