מי שמתמודד נפשית

כל כך וגם ההורים שלי לא מפסיקים להזכיר לי את זה ואני יודע שיש אנשים שקשה להם יותר ממני וזה רק מחמיר את המצב כי אז אני מנסה להפטר מזה שואל מה לא בסדר איתי כשבאמת אני לא צריך כי זה מה שיש ולמרות שיש אנשים שמתמודדים עם דברים יותר קשים גם אני מתמודד עם דברים קשים וגם לי מגיע לקבל עזרה

שואל השאלה:
ואי ממש חשבתי שרק אני מרגישה ככה באלי לבכות ^ :(

^^^בדיוק, זה מה שאמרתי.
התעסקתי ברע שהרגשתי ששכחתי איך אחרים מרגישים, שגם להם יש רגשות ובעיות.

^^כןן זה מה שהכי מעצבן שזה מרגיש שאף אחד לא מבין מה אני עובר מהבחינה הזאת כולם חושבים שאני כפוי טובה זה מעצבןן

שואל השאלה:
איך אפשר להתעסק בדברים אחרים אם אתה כל כך במצב רע ^^

יקרה,

הרגשת הסתירה שעולה מהפוסט בין הצורך לשתף בקשיים האישיים לבין המצב בחוץ והחשש שהקושי לא יקבל התייחסות או אפילו זלזול...
נשמע שה"מחשבה" הזאת, שהקשיים שלי "פחות" חשובים, עוד יותר מעמיקה את ההתמודדות ומגבירה את הצורך לשתף.

ועם זאת, לכל קושי יש את המקום שלו. גם אם נציב סרגל מדומה ולמדוד קושי "קטן" וקושי "גדול" - הקושי הקטן לא ייעלם, והצורך והזכות להתמודד ולשתף אותו עדיין קיימים. גם אם לפעמים צריך להתאמץ למצוא את האדם המתאים לשיתוף בזמן כזה, חוסר ההבנה הוא לא שלנו אלא שלו - חוסר היכולת לקבל ולהבין את הצורך של האחר.

שיתוף אדם קרוב עשוי לעזור.
אני מתנדב בעמותת סה"ר - סיוע והקשבה ברשת. ייתכן שמתנדבנו יוכלו גם הם לסייע. אני מזמין אותך לפנות למתנדבנו בוואטסאפ במספר 0559571399 או בצ'אט בלינק המצורף.

מתנדב סה"ר

נכון למלחמה הזאת אני לא מרגישה ככה, אבל ב7 באוקטובר ואחריו הרגשתי בול ככה
אם את רוצה מוזמנת לבוא לדבר בפרטי 3>

לא כי במצב שהייתי בדיכאון הייתי אגואיסטית ברמות.
חשבתי שאני היחידה עם בעיות, היחידה שקשה לה.
אבל זה כי התעסקתי בזה שקשה לי, לא באחרים.

הכאב שלכם הוא כמובן לגיטימי והגיוני - למרות שיש אנשים נוספים שכואבים.

מקווה שתרגישו טוב, באמת.