כתבתי איזה משהו קצר, אשמח לחוות דעת וכאלה

-
ואם היה לי עוד רגע של תקווה או ניצוץ תאמיני לי שהייתי נאחז בו עד שהייתי נתלש או שהייתי מצליח לקרב איתו אותך,
כל שנייה של אי וודאות ושקט מייסר מילא תחלל שרצינו שנהיה בו רק שנינו בכעס ובתסכול, מבאס אותי לראות אותך רחוקה אבל כשאת קרובה יותר קל לי לראות שאת כבר לא את, הייתי מקריב כל פיסה מהאגו הדפוק שלי עכשיו רק בשביל לחזור לתקופה שהריבים עוד יכלו להיפתר כי להיפטר מהם כבר אין לנו סיכוי, זוכר כל הבטחה ומילה שהייתה בינינו כמו ברית ועכשיו אני באמת מרגיש כמו מוזר שבאמת לקחתי מזה משהו.


מרגיש שלכתוב עוזר לי לפעמים אבל אני מנסה לעבור לסגנון יותר קליל וקצר מאשר מחניק ועמוס, לדעתכם זה עובד פה טוב?