מבחינה הגיונית ומדעית אני לא מאמינה אבל אני עדיין פוחדת מגהנום ועונשים מה עושים?

לא יקרה כלום כמובן אבל אולי לא להיות רעה כל כך יעזור לך להרגיש פחות אשמה

גהנום לא קיים

שואל השאלה:
אני יודעת שגהנום לא קיים אבל עדיין מפחדת

אמ מה יש לדאוג מהעולם הבאה?תחי עכשיו אל תחשבי על אחרי החיים

שואל השאלה:
כן יש הרבה הוכחות לכך

את אומרת שיש לך נקיפות מצפון ושואלת מה עושים, והתשובה היא הימנעות מכך שתהיה הצדקה שתהיי שם, כלומר הימנעות מעבירות. ואפרט:

זה לא כל כך מסתדר שאת מאמינה באי קיום הגהינום מבחינה הגיונית ומדעית, מכמה סיבות, אין הליך לוגי שמצביע על אי קיום הגהינום (אם כבר ההפך, שיש) ואין למדע הנוכחי כלים לגשת לעיסוק בשאלה הזו. יראת העונש נועדה לשמור על האדם מעבירות והסיבה שהתחושה אמיתית היא שהנשמה קצת זוכרת ומודעת אז נמנעים מלקבל עונשים. דרך אגב, מי שאומר לך דברים שיגרמו לך לסמוך על כך שזה לא קיים, בעצמו יהיה נידון על כך ויתכן שאפילו את תהיי זו שתדחוף אותו למדור בגהינום אם תהיה לך סיבה ורשות (עדיף לשניכם שלא).
בהצלחה

אני מניח שאת אדם שהאמין בעבר והפסיק להאמין לאחרונה.
לרוב אנשים מאבדים את החששות והנטיות הדתיות עם הזמן, ובייחוד אם הם נמצאים בסביבת אנשים אחרים שאינם מאמינים.

מה שעושים זה לדעת ה' לא מריע לנו
אלא "דע לך שה' מיסרך כאיש אשר ייסר את בנו"
הגיהינום זה מכבסה אפשר לקרוא לזה
ואל תפחדי אולי תחקרי עוד ועוד
אם תרצי
ע"י סיפורי מוות קליני
תורה מן השמיים
ומורכבות הבריאה
וגם לימוד התורה שיש בה אור המחבר לה'


וזה גם ישנה לך את הפחד הזה
ה' לי לא יעשה רע

היי, לא ממש יודע איפה להתחיל כי זה נושא כלכך נרחב.

וזה ממש יפה שהזכרת את המצפון, ומה התחושות האלה גורמות לך להרגיש בעצם.
נשמע שמשהו מתוכך מחפש ממש לדעת אמת מהי.

צריך להבין שהאמונה מתחילה איפה שההיגיון מסתיים ואנחנו כבני אדם בעלי חשיבה לוגית, לא תמיד מצליחים עם הרוח, עם תפיסת הנשמה וכל המעבר הזה, מעבר לגשמיות, מעבר לגוף המוחשי.
כן, יש נשמה שהיא נצחית ולא כולנו זוכים להכיר בזה.
אבל מצפון זה משהו שקשור קשר עמוק לאני שלנו, למה שנכון ומה שלא נכון, לטוב ולרע, קשר כזה של "גוף"
וגם של "נפש".
חושב שזה מתעתע להיות אדם שחי בשביל לחיות, ובסופו של דבר, פשוט למות.
יש הרבה הרבה מעבר, ובחיים של פעם אחת באמת שווה לנסות לראות ולהיווכח אל המעבר הזה. כי זה לא נגמר בגוף שנופל לתוך בור ומכסים אותו ושלום על ישראל...
(סליחה על המילוליות יתר במשפט הזה)

גן עדן וגיהינום ועונשים וכו, זה לא רק עניין של אחרי המוות.
כבר כאן בעודנו חיים אנחנו יכולים לחוות חלילה את הגיהינום, ומנגד נוכל גם לחוות גן עדן כל אחד ואחת כפי המעשים וכפי שנכתב לו / לה...

אולי כל הדברים האלה לא נכונים כלפייך ולא רלוונטים אליך ואל חלקיכם מעליי, ואולי אנשים שלא מאמינים
פשוט כמו מכוסים בקליפות שלא נותנות לאור העצמי (שהוא הנשמה) שחבוי בכל אדם, לצאת החוצה ולזרוח...
המצפון ברגעים האלה לא נח, כנראה בגלל הקשר העמוק שיש לו בין הגוף לנפש, בניסיונות עזים שלא לנתק את הקשר הזה בין הגוף הגשמי לנשמה שהיא הרוח, והיא רק חלק קטן (שנמצא בכולנו) מדבר הרבה יותר גדול.

אני חושבת שזה טבעי שהפחד נשאר גם אם את לא מאמינה. זה רגשי יותר מהגיוני. אני כן מאמינה, אבל גם בדת לא המטרה היא לחיות בפחד מעונש, אלא לבחור בטוב. אולי אם תביני מאיפה הפחד הזה מגיע, יהיה לך יותר קל לשחרר אותו.

תחיי את הרגע במקום לחשוב על משהו שאף אחד לא יודע בוודאות את התשובה אליו