למה להאמין בדת הפך לנורמה, כשמבחינה לוגית, האמונה בה סותרת את ההיגיון שאנחנו מצופים לחיות לפיו?

מסכימה עם shalev

הרעיון בדת הוא לא שהדת היא ההסבר לדברים, ואותם הסברים הם פחות מבוססים, אלא קודם כל יש את הדת, אחרי כן יש עליה קושיות, ועליהם יש תירוצים, שאם אתה מאמין בדת, התירוצים הללו הינם הסבר למציאות המסתבר באותה מידה כמו ההסבר שהיה בלא הדת.

זה תלוי מה בא קודם, הקושיות שהביאו לאמונה (ואת זה הכוזרי מכנה בשם 'הדתות ההקשיות' וכותב שבאמת הם רק בעבור הנחלת סדר במדינות) או שהאמונה באה לפני הקושיות ולא באה לתרצם, אלא שלאחר שיש אמונה יש קושיות וכנ"ל.

כי יש המון סיבות רציונליות להאמין בה... יש סיבה למה היא התחילה מכל העם ישראל שהיה במעמד הר סיני ושם קיבלנו אותה.

כי היא מענה פסיכולוגי

שואל השאלה:
העומק האינטלקטואלי של היהדות, כמו של מערכות מחשבה אחרות, יכול להיות תוצאה של התפתחות אנושית ולאו דווקא אלוהית. העובדה שדת מסוימת מציעה מסגרת מוסרית שעוזרת לאדם לחיות חיים מסודרים יותר אינה הוכחה לאמת אותה, אלא לכל היותר לכך שהיא פועלת כמצפן חברתי ופסיכולוגי - שזה מהמם.

גם אם החזרה לדת לאחר תקופה של אתאיזם העניקה תחושת יציבות והובילה לשיפור התנהגותי, אין זה אומר שהדת היא האמת האבסולוטית, אלא ייתכן שהיא פשוט מנגנון יעיל לשמירה על סדר חברתי ופנימי! :)
בני אדם זקוקים לגבולות ולמשמעות, והדת מספקת זאת, אך אין בכך הוכחה שהאל עצמו קיים או שהוא זה שהכתיב את החוקים הללו. אם מוסר דתי הוא מה שמחזיק אדם מלעשות כל מה שמתחשק לו, הרי שהבעיה היא לא באמת בשאלה אם אלוהים קיים, אלא בצורך של האדם במסגרת חיצונית שתכוון אותו.

נ.ב
1. אני אגנוסטית.
2. אם ישנה טעות בדבריי, תקן אותי כדי שאבין אותך יותר לעומק.
3. אשמח שתסביר כיצד "הוכח" לך על קיום האל.

מסכים
זה לא הסיבה שחזרתי לדת, רק אמרתי שהיא גרמה לי השפעות חיוביות מבחינת המוסר.
זה באמת לא סיבה לאמיתותה.

הסיבה שחזרתי לדת, מבוססת על כמות שלבים מסוימת
אבל הכל התחיל מזה שהנחתי שיש אלוהים, והחשיבה הפיזיקלית תרמה לזה במיוחד, יש מלא בעיות פיזיקאליות בהנחה שאין אלוהים, בעיות שמצטברות לאט לאט ממלא כיוונים, וכשמניחים שיש אלוהים כל זה נפתר, בנוסף לבעיות ממש בסיסיות בפיזיקה.
רק לאחרונה זה נכנס לי גם לרגש, כי זה התחיל להיות מוכח לי מבחינה פילוסופית.

אחרי שהנחתי שיש אלוהים, אז היו די מהר כמה שלבים שהובילו אותי לאמונה.
אבל זה השלבים שלי, ייתכן שיש כאלה שלא יסכימו איתם.

למה יש הגיון בזה שאתה קם כל בוקר בזמן שיש אחד איפשהו בעולם שמת מתוך שינה סתם ככה?

מבחינתי עם כל מה שצברתי בחיי, ויותר קל לי להיות אתאיסט
הוכח לי פיזקאלית שיש אלוהים-> שיש לו מטרה ביצירת העולם -> שיש איכשהו מידע לגביו -> מפה נובע האמונה שלי.
כשלמדתי גם יהדות והרבה למדתי, אני חושב שהיא מלאה עומק בצורה פסיכית.
צורת הלימוד השונות שיש בה ועוד ועוד ועוד.
אז גם אם אנשים לפעמים לומדים בצורה של טעות, מבחינתי אני מאמין.
אז זה התשובה למה גם מבחינה לוגית אני מאמין באלוהים
ובעיני זה דבר בסיסי.
הייתה תקופה שהייתי אתאיסט ופורץ דרך, וגם הייתי ללא מגבלות פנימיות אמיתיות אלא רגשיות בלבד, ועשיתי כל מה שבא לי.
זה היה תקופה טובה לי ורעה לסובבים אותי, כי עשיתי כל מה שבא לי.
אז הדת איכשהו ישרה אותי אחרי שחזרתי להאמין ולכן היא משמשת שלי כמין מוסר פנימי אמיתי יותר